הרהורים (בעברית כמובן) על גלעדים שליטים ועל רונים ארדים 

הוא נִשְבָּה בעקבות נפילת מטוסו בשטח אויב, הוא נִשְבָּה לאחר שנחטף. זה נשבע אמונים למדינת ישראל, וגם זה. ולאן נָשְבָה הרוח כאן, כשהם שם? אטימות? פוליטיקה ופוליטיקאים? מדינה שלמה שבויה בקסמם, הולכת שבי אחריהם? 

הצירוף המליצי 'הלך בשבי', משמעותו ' נִשְבָּה'. טיפשי כל כך, טיפשי כמו הביטוי 'הלך לאיבוד'. הוא הלך בכוונה לאיבוד? לא. יותר נכון לומר: 'הגיע לאיבוד'. וגם הם השניים, כאילו הלכו בכוונה. לא! הם הגיעו לשבי. הם נלקחו בשבי. הם נפלו בשבי (האחד ממש נפל מהשמיים), לא ניתנה להם בחירה. הם שבויים מאונס. בכפייה. שניהם נתפסו. מְרַצִּים עונש בלי שפשעו. בלי משפט. בלי ביקורים. בלי שחרור על תנאי או על התנהגות טובה. בלי זמן קצוב מראש. מאסר עולם? שבויי מלחמה או אסירים פוליטיים? או אולי בני ערובה? 

זה חייל וזה חייל. זה נִשְבָּה בעת מילוי תפקידו וגם זה. זה נעדר, וגם זה נעדר? מקום שִבְיָם לא נודע. מזכיר באנלוגיה מזעזעת את 'מקום קבורתם לא נודע'. זהו גורלם של השניים? ושל אחרים בעתיד? זה אולי מת, וזה חי? זוהי תעלומה, האם גם זוהי תעלומה? 

שניהם שבויים. אסירים מאחורי מנעול. גם בריח? בכלא? בצינוק? בתא? מאחורי סורגים? בתוך בור? בצינוק? במכלאה? גדר? תיל? כבולים? אֲזוּקִים? שלשלאות? חבל? חושך? שומרים? סוהרים? לחם צר? בגד פסים? 

שבויים, אסירים, כלואים, נשלטים, תפוסים, חבושים. פצועים? האם הם גם חבושים וגם חבושים? חקירה בעינויים? עבודות פרך? חולים או בריאים? מוזנחים או מטופלים? 

ומהם ההליכים? אִיּוּמִים? חילופי שבויים? פדיון שבויים? עיכוב, ועוד עיכוב, ועוד עיכוב… זמן דמימה. הם מושכים את הזמן. מנסים להרוויח זמן. אבל לוקח להם יותר מִדַּי זמן. הם באיחור גדול. זמן תגובה ארוך. ארוך מִדַּי. נרדמו על משמרתם? זהו מרוץ נגד הזמן, יש לוח זמנים? שנים עברו, אבל לא הייתה להם שהות לפתור את הבעיה. מעת לעת נדמה שעושים משהו, נדמה שהגיע העיתוי הנכון, ואז – פֶּסֶק־זמן. רווח ארוך. במחזוריות. הגיע הזמן למהלך. הגיעה העת לסיים את העניין. 

ובינתיים – מה עושים? איך מעבירים את הזמן? האם הוא נספר בימים? בשעות? בדקות? יש להם שעון? אם כן, הזמן מטקטק כמו טפטוף קצוב מברז. כמו עינוי סיני. רגע ועוד רגע. שעה, יום, שבוע, חודש, עונה, שנה. ועוד שנה. ועוד אחת. ועוד. תקופה. זמן דור. עידן. תּוֹר.   

במרוצת הזמן יש להם וֶתֶק בשבי. בו בזמן שחבריהם מטיילים, לומדים או מקימים משפחה, הם – אין להם הזדמנות. הם מאבדים זמן. הם חיים? ואם כן – זה חיים? חיים על זמן שָאוּל. ככל שחולף הזמן הם מרגישים יותר בני חֲלוֹף? תחושת ארעיות, אקראיות, פסיק על ציר הזמן? יותר מִדַּי זמן פנוי. זמן המתנה. זמן חופשי (אירוני, לא?). ביטול זמן. הורגים את הזמן. מורחים את הזמן. זו רק שאלה של זמן. הם התייאשו כבר מזמן? 

העכשיו נוראי כל כך. תחושת שיממון. בודדים, מנודים. גלמודים. נטושים ונשכחים. עזובים לנפשם. מופרשים מן העולם, מנותקים. מדמיינים מכונת זמן? מנהרת זמן? 

מה צופן להם העתיד? מהם הסיכויים לבריחה? לשחרור? לשיקום, ביום שאחרי? 

ומה יספרו לנכדים? פעם, לפני הרבה הרבה שנים, למשך תקופת זמן ארוכה מאוד מאוד מאוד… 

יהיה סוף טוב לסיפור הזה?