לזאת ייקרא אישה, ספרה השלישי של עדי אביטל־רוזין, מתחקה אחר מסעה של זהות נשית יהודית־ישראלית סטריאוטיפית, למן הרגע הראשון שבו התגבשה כאבן במעמקי המרחב הטקסטואלי־יהודי, עד אשר כְּלָבָה בוערת ניתכה וזלגה אל תוך המרחב הציבורי־ישראלי, ומאז ועד עצם היום הזה, שרידיה כבזלת שחורה וקשה מתנוססים כשומה מכוערת על פני המציאות הישראלית.

הכותבת מבדילה בין המרחב הטקסטואלי־יהודי ובין המרחב הציבורי־ישראלי, ורואה בהם שני שטחים נפרדים. יחד עם זאת, היא מטילה את יהבה בהתכתבות שביניהם, כשני שדות בעלי עוצמה המשפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה – שכן, לא רק שמתאפשרת בהם סוציאליזציה לתפקידי מגדר, אלא אף נאכפת בתוכם זהות מינית ופרקטיקה שלה.

בספרה הראשון, "כי אל אשר תלכי נלך" (2012), חקרה את ההתחייבות העמוקה בין רות לנעמי, והציעה קריאה מחודשת למגילת רות. ספרה השני, "רצויות ודחויות, קדושות ופרוצות" (23015), מציג את מורכבות הדמות הנשית בחברה הפטריארכלית בימי המקרא.

עדי אביטל־רוזין נולדה בירושלים ב־1968, כתבת ודוברת בעברה ועוסקת בהוראת אנגלית כשפה זרה (EFL), בוגרת B.A בחינוך ומוסמכת M.A בספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.