בספר "נאשם מספר 3, פרשת רמדיה" מגולל משה מילר את קורות החברה מיום שנוסדה בתחילת שנות השישים. דוקטור לנדס, שהגיע ארצה כעולה חדש חסר אמצעים, מימש את יוזמתו בעקשנות אין-קץ. בהמשך מתוארת פריחתה והתרחבות עסקיה של החברה, עד לשותפות עם תאגיד "היינץ" ברב-לאומי.

בספר פורש המחבר בפני הקורא אוטוביוגרפיה עסקית, שבה הוא שוטח את גרסתו לאירוע הטראגי שבעקבותיו חוסלה חברת המזון המשגשגת. ב"הומנה", מפעל דרמני שייצר עבור "רמדיה" תחליף חלב-אם צמחי, חלה שרשרת של כשלים, שבעקבותיהם יובא לישראל מוצר שאינו מכיל את כמות ויטמין 1B הנחוצה להתפתחות התינוקות. כתוצאה מכך חלו תינוקות, ואחד מהם אף נפטר. היצרנית "הומנה" הודתה באחריותה המלאה למוצר הפגום ולתוצאותיו הרות הגורל. המשטרה והפרקליטות בישראל נמנעו מלהתייחס להודאה זו באשמה, והגישו שמונה כתבי אישום – שלושה נגד עובדים בכירים ב"רמדיה" וחמישה נגד עובדי משרד הבריאות.

הפרשה, שנמשכה למעלה מעשור, טלטלה ושינתה את חייו של משה מילר. אף שבפרוץ המשבר כבר לא ניהל בפועל את החברה והיה על סף פרישה, המשיך ללוות את מנהלי "רמדיה" ואת עובדיה עד למועד שבו החליט תאגיד "היינץ", כפועל יוצא של המשבר, לפרקה ולחסל את השקעותיו בישראל.

זהו ספרו השני של משה מילר. הספר הראשון, "אירמה", יצא לאור בשנת 2010.