"מי יכול לצפות מגבר שרק התחיל לממש את חלומו להפוך את הטיח לזהב משובץ אבנים טובות, מי יכול לצפות שיכיר במותו הקרוב?"

נָחוֺם לא יספיק להפוך טיח לזהב. האם לפחות יירגעו בו ייסורי העקירה מעיר הולדתו האהובה בגדאד? האם ימצא נחמה בישראל עבורו ועבור אשתו? האם בתוך סערת הנפש בישראל יספיק להכיר די את שלושת ילדיו, לאהוב אותם? והאם תבוא אל פתרונה תעלומת התינוקת, התעלומה העקשנית של התינוקת שראה בליל סערה?

על כל אלו מסופר בספר סמאללה, סיפור השזור לכל אורכו בניחוחות ובמנהגים של יהדות עיראק. זהו סיפור על עקירתה של משפחה ממולדת אחת ועל הספק הלא מרפה בקליטה במולדת שנייה.

אורי שוחט נולד בבגדאד, וכשהיה בן שלוש עלה עם משפחתו לישראל. למד באורט חולון וכבן עולים יועד לו עתיד של עובד מתכת, אך בדחף פלאי, הוא החליט לעבור לירושלים וללמוד פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית. בירושלים הקים משפחה, ובמקביל לעבודתו בקליניקה פרטית שירת כפסיכולוג ראשי במרכז הירושלמי לבריאות הנפש, איתנים־כפר שאול. בגיל 52, ובדחף פלאי נוסף, כתב עמודים אחדים, שכמו מעשה קסם הפכו לספר. באמת פלא.