יש הטוענים שלאדם דובר עברית בת זמננו תהיה שפה משותפת עם אדם מתקופת המקרא, יותר מאשר עם רבנים מתקופות מאוחרות יותר.  

ממה נובעת טענה זו?  

בהתפתחות רגילה של שפה, חלים בה שינויים הדרגתיים עם הזמן. עד תקופת חז"ל, זה היה המצב של הלשון העברית. משם ואילך, הלשון העברית פסקה לשמש בחיי היום יום.  

החייאת השפה העברית היא פעולה מלאכותית, ונוצר מצב שהעברית של היום משתמשת בו־זמנית במילים מתקופות שונות, זו לצד זו (במקום שזו תצא מזו).  

הבסיס לשפה העברית של היום הוא טקסטים כתובים בלבד (בניגוד לשפה המדוברת) מתקופת המקרא, תקופה ארוכה שנמשכה עד שנת 70 לפנה"ס, ומתקופות חז"ל (מִשְנָה – עד 200 לספירה, גמרא – עד 450 לספירה). 

החייאת שפה באופן זה יוצרת כפילויות רבות (מילים נרדפות) שאינן טבעיות לשפות אחרות (שבהן מילים נפלטות מהשפה ואחרות מחליפות אותן).  

גם בעברית המתפתחת אפשר לראות שעם הזמן נוצר הבדל בין מילים שפעם היו זהות: ההבדל יכול להיות במשמעות (עץ ≠ אילן, אנחנו לא מדברים על רהיט העשוי מאילן) או ברמת הלשון (לשון דיבורית יומיומית – רחצתי את הכלים או "עברית של שבת" – הדחתי את הכלים).  

בחרתי להביא דוגמאות למילים משתי התקופות, ותחליטו אתם: האם העברית בת זמננו דומה יותר לעברית של משה רבנו או של  רבי עקיבא?