הטכניון היה המוסד האקדמי הראשון בישראל. הקמתו החלה בעשור הראשון של המאה ה־20. המוסד (שנקרא טכניקום) הוקם במימון אגודה יהודית־גרמנית ("עזרה"). אגודה זו דרשה תמורת כספה שיְלַמְּדוּ בשפה הגרמנית.   

בשנת 1913 חלה "מלחמת השפות" – שביתת מורים וסטודנטים בטכניון למען הוראה בעברית. אף שחסרו לשפה מילים רבות, העברית ניצחה. שפה שהייתה שפה כתובה בלבד הפכה לשפה מדוברת על ידי כל העולים לארץ ישראל, ללא קשר למוצאם. אנשים דיברו עברית לא רק בחיי היומיום אלא גם באוניברסיטאות, דבר שהפך אותה לשפה חיה ומתפתחת.  

בשורת העברית יצאה מהטכניון, ודווקא שם הוחלט כיום ללמד קורסים באנגלית. 94 שנים לאחר שהוכרעה מלחמת השפות, החליטו לפתוח מסלול ללימודי מנהל עסקים שבו שפת ההוראה תהיה אנגלית בלבד, ומסלול ללימודי הנדסה אזרחית באנגלית, לצד מסלול זהה שבו שפת ההוראה תישאר עברית.  

השיקולים של הטכניון הם, שברוב המוסדות האקדמיים בעולם מלמדים באנגלית, גם ככה רוב הביבליוגרפיה היא באנגלית, וכדאי שהסטודנטים הישראלים יצאו לעולם הרחב עם יותר כלים. מובן שיש גם שיקול כלכלי – סטודנטים מחו"ל יוכלו ללמוד בארץ.  

מצב העברית היום הולך ומידרדר. ילדינו כבר לא מבינים את השפה בתרגומים ישנים של קסטנר או של ז'ול וורן. הם מדברים בשיבושי לשון רבים. התקשורת מכניסה לשימוש שוטף מילים לועזיות רבות. הרבה מהעולים החדשים אינם טורחים ללמוד עברית – למה להם? בכל מוסד ממשלתי, חנות או בנק דואגים שיהיו עובדים דוברי רוסית.  

כולנו מדברים על התגברות האלימות בארץ, על ירידה ברמתה של מערכת החינוך, על שחיתויות של פוליטיקאים ועל צרות נוספות של מדינת ישראל הצעירה. 

האם צרות אלו אינן תוצאה של זלזול הולך וגובר בשפה העברית, שתחייתה  הייתה ההישג הגדול ביותר של הציונות? תחילתה בהתעקשות לדבר עברית ויהי מה, גם עם אוצר מילים דל, רצון שאיחד את כל העולים מהתפוצות.  

האם זהו סופה של השפה? סופם של הערכים? סוף לאידאולוגיה? סוף לייחודיות של מדינת ישראל?  

או אולי הגזמתי?