איך ספר נולד?

איך ספר נולד?

אם תשאלו את יהונתן גפן, הוא יספר לכם איך שיר נולד – כמו תינוק. בהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה וכולם שמחים, ולבסוף הוא הולך לבד. איזה יופי! אבל איך? איך הוא הולך לבד? לגרום לספר ללכת זה בכלל לא פשוט.

בהתחלה, כמובן, צריך לכתוב את הספר.

הכתיבה אכן כואבת, מתסכלת, מייאשת לפעמים, אבל גם נפלאה, מרגשת, מעוררת. איך מהכלום הזה שנדמה שיש לנו במוח, מהריק הזה שתוקף אותנו כשאנו יושבים מול המסך הלבן, מתקבלת פתאום יצירה? איך ממחסום הכתיבה הנוראי הזה יוצאות המילים, מתעופפות להן אל המסך, והלבן מתחיל להתמלא? איפה התחבאו כל המילים האלה קודם לכן?

זהו, כתב היד שלנו מוכן. נקרא לו כך, "כתב יד", גם אם הוא הוקלד למחשב (בדיוק כמו שפח אשפה למעשה עשוי מפלסטיק). עברנו את החלק הכואב, הספר נולד. מה קורה אחר כך?

להלן שלבי הפקת הספר, בהנחה שמצאתם מישהו שמוכן להוציא אותו לאור או שהחלטתם על הוצאה עצמית.

עריכה

הספר זקוק לעריכה לשונית ו/או ספרותית, ומידת התערבות העורכת תלויה בעיקר באיכות הטקסט. גם אם אתם בטוחים באיכות כתיבתכם וסבורים שאין בכך צורך, דעו שאתם טועים. תמיד יש מה לשפר, תמיד יש מה ללמוד מאנשי מקצוע בתחום, ותמיד, אבל תמיד, אנחנו עיוורים לפדיחות של עצמנו. רק עין מקצועית וניטרלית, אובייקטיבית, תמצא את נקודות החולשה בטקסט שלנו, ותוכל להציע לנו דרכים לשפר אותו.

בשלב זה גם נכתב הטקסט לגב הספר, המתאר את תוכן הספר ומספר על מחברו, אך תפקידו גם שיווקי – הוא צריך לגלות טפח ולכסות טפחיים, לספר לקורא על הספר בדיוק במידה, לא יותר מדי, לסקרן אותו ולגרום לו לרצות לקרוא את הספר. 

הגהה

נקרא את הטקסט שלנו פעם, פעמיים, שלוש פעמים, עשר פעמים… ובכל פעם נמצא מה לתקן: נקודה שלא נמצאת במקומה, שׂיכול אותיות, מילת יחס שנשמטה ועוד ועוד. מְבַצְּעֵי ההגהה נמנים עם האנשים ה"מפוּקסים" ביותר בעולם – יש להם יכולת ריכוז מעוררת השתאות, והודות לכך הם מצליחים לעבור על כל אות, על כל רווח ועל כל סימן פיסוק. רובנו קוראים בתבניות והמוח שלנו משלים את החסר או את המשובש. למשל, הטקסט הבא ורבים כמוהו מסתובבים ברשתות החברתיות (הלוואי שידעתי למי לתת קרדיט), בטענה שגויה שרק חכמים יכולים לקרוא אותו.