האם הלקוח תמיד צודק?

הפעם אני רוצה לספר על שתי דוגמאות עריכה ספרותית שהכנתי עבור שני לקוחות שונים, האחת הסתיימה בסירובי לבצע את העבודה, האחרת – בקבלת העבודה.

מהי המשמעות של דוגמת העריכה, ומה קובע אם אקבל את העבודה או אדחה אותה? על כך עוד מעט, אבל לפני כן רקע קצר.

סופרים רבים כותבים מהלב, כתיבה אינטואיטיבית וספונטנית. סופרים אחרים הם "טכניים" – הם יוצרים טבלאות ושלדים שאותם הם ממלאים בתוכן. בוודאי יש מגוון שלם של צורות כתיבה בין שני הקצוות הנ"ל.

לא משנה איך אתם כותבים, אחר כך עליכם להסתכל על הטקסט מנקודת מבט רציונאלית (כלומר, לא אמוציונאלית) כדי לשפרו. לרוב, הסופר מתקשה להסתכל על יצירתו מנקודת מבט אובייקטיבית – זוהי אחת מהמשימות של עורך הספרות.

כדי שהיצירה הספרותית תזרום ובעת קריאתה לא תתקבל תחושה מקוטעת ומבולבלת, תחושה של טלאי על טלאי, יש להקפיד על שפה ברורה (שיכולה להיות במשלב גבוה או נמוך) ועל האחדה סגנונית, ויש החלטות נוספות רבות שצריך לתת עליהן את הדעת (על כך בפוסטים נוספים בקטגוריה "טיפים לסופר המתחיל").

למשל:

נניח שהחלטתי שסיפורי יתנהל בלשון עבר, וששפת המספר תהיה בגוף ראשון:

"שמי נורית. אני רוצה לספר לכם על ההיכרות הראשונה שלי איתו. היה זה יום אביבי נעים. הלכתי ביער…"

במקרה כזה, העורך יפנה את תשומת ליבי, אם בהמשך הסיפור יהיה כתוב:

"נורית רצה ומחפשת אותו, אבל הוא נעלם. היא לא יודעת את נפשה מרוב דאגה…"

מובן שהסופר יכול להחליט על עירוב גופים וזמנים, אך בוודאי לא באקראי, לא "איך שיוצא", אלא מתוך מודעות, מחשבה והחלטה.

למשל, אפשר להחליט שסצנות המספרות על הילדות יהיו כתובות בלשון עבר, וסצנות המספרות על הבגרות – בלשון הווה; בסצנות המספרות על דמות א' ייכתב הסיפור בגוף ראשון, ובסצנות המספרות על דמות ב' – בגוף שלישי.  

דוגמת עריכה

כאשר אני מקבלת ספר לעריכה, אני מקפידה תמיד לתת דוגמת עריכה, לפני תחילת העבודה. מטרת הדוגמה היא להראות לסופרים את עבודתי, ולוודא שאכן היא עומדת בציפיות שלהם.

לאחרונה שלחתי דוגמת עריכה ללקוח, ששלח את הטקסט שלו לכמה עורכים לשוניים. כעבור כחודש הוא חזר אליי, וביקש שאני אהיה זו שאערוך את ספרו. הוא כתב לי:

"קיבלתי במקביל אלייך עוד דוגמאות עריכה לאותם עמודים, וזה הותיר אותי קצת נבוך. ניכר שרוב השיפור הלשוני הוא עניין של טעם אישי, ולא בהכרח מדובר בשגיאות בעברית".

הוא צודק. יש דרכים רבות להעביר מסר זהה, קיימים סגנונות שונים. אין דרך אחת טובה מהאחרת, ההעדפה היא עניין של טעם.

אני משתדלת לזרום עם סגנונם של הסופרים, אך כשאני מגלה חוסר אחידות, אני בוחרת להאחיד לפי ההחלטה שנראית לי הטובה ביותר. אני אתקן משפט שנראה לי מסורבל ולא ברור, גם אם הוא תקני. אולי עורך אחר לא ייגע במשפט כזה. כשאני נתקלת במשפט שגוי, אני אתקן בצורה א' ועורך אחר יתקן בצורה ב'. שני התיקונים יהיו נכונים.