אחת הבעיות של הסופר המתחיל היא שעדיין לא מצא את קולו, הוא עדיין מהסס, מתנסה. הדבר בא לידי ביטוי בסיפור הסובל מחוסר אחידות סגנונית, או אם נדייק – הקורא הוא זה שסובל מכך (עוד על האחדה ראו בפוסט עקביות – זה כל הסיפור).
כאשר אין האחדה סגנונית, מתקבלת תחושה שהסיפור בנוי מטלאים. הטקסט נחווה כמקוטע, הקריאה איננה זורמת וההנאה ממנה נפגמת.
גם אם העלילה מצוינת.
בפוסט זה מודגמים מאפייני סגנון כתיבה אחדים מני רבים. מודעות למאפייני סגנון עשויה לשפר בניכר את איכות הסיפור.
נתחיל מההתחלה.
מהו סגנון כתיבה?
סגנון כתיבה הוא בחירה מתוך האפשרויות התקניות השונות שהשפה מאפשרת לנו.
סגנון הכתיבה מתייחס למאפיינים רבים של הטקסט: בחירת המילים, סדר המילים במשפט, משלב השפה, מילים נרדפות, צלילי השפה, שימוש תכוף בניבים, אורך המשפטים, מבנה המשפטים, חלוקה לפסקאות ועוד.
לא נאמר על אדם הכותב בטעויות לשון שזהו סגנון הכתיבה שלו. אדם כזה אינו יודע לכתוב בשפה תקנית, וסביר להניח שגם דיבורו אינו תקני.
במסגרת השפה התקנית,
אנו יכולים לבחור להביע את עצמנו באופנים שונים.
זהו הסגנון!
להלן דוגמאות לכתיבה תקנית לחלוטין – אין אחת טובה מהאחרת, וההבדל ביניהן הוא סגנון הכתיבה בלבד.
1. דרכים שונות לכתוב את אותו מסר כמעט באותן מילים, אך בסדר
שונה במשפט:
2. דרכים שונות לכתוב את אותו מסר במשלב שפה שונה:
3. דרכים שונות לכתוב את אותו מסר ובאותן מילים, אך באורך משפטים
שונה:
4. דרכים שונות לכתוב את אותו מסר באמצעים לשוניים המבוססים על הצליל של המילים ולא רק על משמעותן. הצליליות יכולה להעניק לסיפור ממד נוסף של משמעות או של הנאה:
בואו נבעט במוסכמות
במקרים רבים, סגנונות כתיבה תלויים במוסכמות התקופה, אך גם בתוך המוסכמות אפשר לזהות את הסגנון הייחודי של הסופר, במיוחד אם הוא בועט במוסכמות ומחדש. ככה נוצרים סגנונות מעניינים – כאשר החידוש תופס. ככה נוצרות מוסכמות כתיבה חדשות בתקופות חדשות. מה שפעם היה חידוש מרענן, הופך להיות סגנון המאפיין את התקופה.
עד הבועט הבא.
סגנונות כתיבה תלויים גם בקהל היעד – למשל: כתיבה אקדמית, עיתונאית או סיפורת. גם בסיפורת יש ז'אנרים שונים המאופיינים בסגנונות כתיבה שונים, אך גם באותו ז'אנר ולאותו קהל יעד, פעמים רבות אנו יכולים לזהות את הסגנון הייחודי של הכותב.
לכל כותב יכול להיות סגנון משלו, קול ייחודי משלו שיאפיין את כתיבתו. לוקח זמן למצוא את הקול הזה, ובמהלך החיפוש אנחנו לפעמים מנסים לחקות אחרים, לפעמים מתנסים, ולא תמיד שמים לב שיש לנו מישמש של סגנונות בטקסט שלנו.
שמתם לב שגם אני חטאתי פה?
כאשר אנו כותבים סיפור, עלינו להקפיד על אחידות סגנונית בטקסט.
במה מתבטאת אחידות סגנונית?
האחדה סגנונית אין פירושה להשתמש תמיד באותן מילים. בשפה יש שפע של מילים נרדפות, אין צורך לחזור על מילה, ובוודאי לא באותו משפט ואף לא באותה פסקה. במבחר המילים הנרדפות אין זהות מוחלטת, ויש ללקט בקפידה את המילה המדויקת ביותר לאותה נקודה בסיפור.
אך אם במקום אחד בסיפור נשתמש באוצר מילים נרחב ובמקום אחר נשעמם – לקורא תהיה תחושה ששני אנשים שונים השתתפו בכתיבת הסיפור.
האחדה סגנונית אין פירושה להקפיד על אורך משפטים אחיד. ייתכן שבסצנה המנסה להעביר תחושת בהילות המשפטים יהיו קצרים, מהירים, לעומת סצנה שתפקידה להשהות את התפתחות העלילה או לתאר מצב רגוע, שבה המשפטים יהיו ארוכים, אולי אפילו מפותלים.
אך אם בסצנה בהולה אחת המשפטים יהיו קצרים ובסצנה בהולה אחרת הם יהיו ארוכים – גם כאן הקורא יהיה משוכנע ששני אנשים שונים כתבו את הסיפור.
האחדה סגנונית אין פירושה לכתוב את כל הסיפור, כולל קטעי הדיאלוג, בשפה במשלב לשוני גבוה. המשלב הלשוני צריך להשתנות בהתאם לדמות המספר (בסיפורים המסופרים מכמה נקודות מבט) או בהתאם לדמות הדובר (בדיאלוגים).
אך אם במקום אחד בסיפור שפת המספר תהיה גבוהה ובמקום אחר – סלנג (או גרוע מכך: באותו משפט, כפי שמודגם בתמונה הבאה), או אם אותו דובר ידבר פעם בעברית תקינה ופעם בשפה עמוסת שגיאות לשון – שוב, הקורא יתהה אם שני אנשים שונים כתבו את הסיפור.
בפוסט זה הדגמתי מעט משלל אפשרויות הבחירות הסגנוניות העומדות לפנינו. אני מקווה שמודעות לכך תעזור לכם, הסופרים בהווה ובעתיד, לשים לב לכתיבה שלכם מעבר לעלילה עצמה, ומעבר למילים שבעזרתן אתם מגוללים את העלילה, וכך לגבש את קולכם הייחודי.
לסיום, אני ממליצה לקרוא את הפוסט שכתבה דנה פאר: הקשבתם פעם למוזיקה שבכתיבה המשפטית שלכם? אומנם היא כותבת עבור עורכי דין, אך רוב הפוסט עוסק בהיבט נוסף של סגנון הכתיבה – המוזיקה המתקבלת, היבט שרלוונטי לכל מי שכותב.
מקווה שפוסט זה גורם לך לחשוב במה עוד יכול להתבטא סגנון כתיבה שונה.
אשמח לשמוע את התובנות שלך.
