עברית של שבת

שחר ואלה, תלמידות כיתה ח', כתבו על חשיבות השימוש בשפה עברית תקנית, באתר "השפה העברית" של משרד החינוך:

"…במידה ואנו מבקשים לגשת לאדם מכובד בתפקיד חשוב (ראש עיריית תל אביב למשל), לדון עמו בנושא מסוים ולשטוח טענותינו בפניו, הוא יקשיב לדברינו ויכבד אותם יותר, אם נדבר עמו בשפה גבוהה, תקנית וברורה".

בהמשך אערוך את הקטע הקצרצר הזה, ואראה לכם כיצד נראה טקסט במהלך עבודת העריכה הלשונית. אבל לפני כן: האם הבנות התכוונו לכך שיש לדבר בשפה גבוהה, כלומר "עברית של שבת"? האם להבנתן השפה התקנית גבוהה והשפה שאינה תקנית נמוכה?

נראה לי שהן קצת התבלבלו, וכנראה הן לא היחידות.

בפוסט שפה – של העם או של מגדל השן האקדמי? כתבתי על ההבדלים בין שפה תקנית, שפה תקינה ושפה מדוברת (סלנג), ועל מצבים שונים בחיים שדורשים מאיתנו להשתמש בשפה בהתאם – למשל, שפה מדוברת לעומת שפה כתובה או שיחה עם חברים לעומת שיחה עם הבוס.

בפוסט זה אתייחס לעברית התקנית בלבד.

האם עברית תקנית היא בהכרח עברית של שבת?

כאשר אנו אומרים "עברית של שבת" אנו מתכוונים לשפה גבוהה ומליצית. פעמים רבות הדבר נאמר באירוניה, שכן באפשרותנו לומר את אותו דבר בדיוק בשפה תקנית לחלוטין, אך בסגנון דיבור שונה, כלומר: בְּמִשְׁלָב שונה.

מִשְׁלָב שפה הוא סגנון דיבור או כתיבה המאפיין מצבים מסוימים.

אם ברצוננו שיבינו אותנו, עלינו להתאים את המשלב הנכון להקשר הסביבתי שבו אנו נמצאים.

נקודת מבט מעניינת בנושא משלב של השפה תמצאו פוסט שכתבה שלומית עוזיאל, "בי נשבעתי, מה אתה מקשקש?" – על דמויות שמזגזגות בין משלבים כאמצעי ספרותי.

סבי נהג לדבר בשפה גבוהה, ארכאית. בסיום ארוחה טובה במסעדה הוא נהנה לראות את פניה הנבוכות של המלצרית כאשר ביקש ממנה מחצצות.

התפקיד שלי היה לתרגם: "הוא מבקש קיסמים".

אם כך, האם עברית תקנית היא בהכרח עברית של שבת?

התשובה היא לא.

לא חייבים לדבר גבוהה־גבוהה כדי לעשות רושם על אחרים. נהפוך הוא – לפעמים הגבהה של השפה נשמעת לא טבעית ומאולצת. הגבהה מלאכותית של השפה עלולה להעיד דווקא על בורות, במיוחד כאשר הדובר אינו שולט בשפה שהוא מגביה, והתוצאה משובשת עד מגוחכת.

כמו אותו אחד שהתגאה בכך שלקראת החג לבש את מיטב מחצלותיו, או אחר שסיפר: "נבהלתי נורא אבל מהר מאוד התעטשתי".

משלב השפה קשור גם למילים נרדפות. למשל: רובנו נלך לפיקניק מתחת לעצים ביער, אך ידידי המליצי יעדיף פיקניק מתחת לאילנות. עוד על מילים נרדפות בפוסט מילים נרדפות – האומנם תאומות זהות?

השפה ברשתות החברתיות

אף אחד מאיתנו לא יעלה על דעתו לכתוב בוואטסאפ או בפייסבוק בשפה גבוהה. אומנם זוהי שפה כתובה, אך במקרים אלה אנחנו כותבים כמו שאנחנו מדברים.

לא סביר שנראה פוסט בזו הלשון:

"שלום חבריי הנכבדים, יום חג הוא לי היום! לפני עשרים שנה הגחתי לאוויר העולם! ברצוני להודות לכל דורשי טובתי שבירכו אותי ביום המרנין הזה".

לעומת זאת, ייתכן שביצירה ספרותית ניסוח כזה יתקבל, אם מתוארת דמות החיה בתקופה שבה נהגו לדבר ככה.

אם אתכתב במייל עם המרצה שלי באוניברסיטה, לא אכתוב:

"כבר שנה אני שוברת את הראש על העבודה הזו, היא יצאה לי מכל החורים. ממש קריזה. מאיפה השרצת את הנושא הזה?"

בוודאי אעדן את הניסוח למשהו כמו:

"אני משקיעה בעבודה הזו הרבה זמן, וקצת נמאס לי. הנושא הזה ממש קשה לי".

לעומת זאת, בוודאי בהתכתבות עם חברים לא תהיה בעיה עם הניסוח הנ"ל.

שפת הספרות

אחד הדברים שחשוב להקפיד עליהם בכתיבה בכלל, ובכתיבה ספרותית בפרט, הוא האחדת משלב השפה של המספר ושל הדמויות השונות. לרוב, קטעי המספר יהיו במשלב בינוני ומעלה, ובוודאי לא במשלב מעורב. קטעי הדיאלוג יהיו בשפה דיבורית יומיומית, אותנטית, המאפיינת את הדמות מבחינת השכלתה, גילה, מוצאה וכדומה. בדרך כלל, יש לבדל את שפת המספר משפת הדיאלוג.

להלן דוגמאות למשפטים לא רצויים בכתיבה ספרותית, לעומת אותם משפטים לאחר עריכתם, תוך הקפדה על משלב אחיד.

קטעי המספר

בהשתרעו על משכבו תקפו אותו חלומות ביעותים, הוא נפל מהמיטה וחטף בומבה בראש.	בהשתרעו על משכבו תקפו אותו חלומות ביעותים, הוא נפל מהמיטה וקיבל חבטה עזה בראשו.
היא ביקשה לשוח מעט בינות לפרחי הגן, ואחר כך לקפוץ לבקר את חברתה.	היא ביקשה לשוח מעט בינות לפרחי הגן, ולאחר מכן התכוונה ללכת לבקר את חברתה.
הוא השתוקק מאוד לאוזן קשבת, ובלבל לי את המוח בלי סוף.	הוא השתוקק לאוזן קשבת והטריח עליי ללא הרף.

קטעי דיאלוג

נער צעיר פונה לחברו:
"דני, בוודאי תבין מדוע איני רוצה ללכת לים עכשיו".	"דני, בטח תבין למה אני לא רוצה ללכת לים עכשיו".
עולה חדשה:
"הגעתי לישראל עם משפחתי הענפה, ואנו מרוצים כאן מאוד".	"הגעתי לישראל עם המשפחה הגדולה שלי, וטוב לנו כאן".
אישה במכולת:
"סלח לי, אדוני הנכבד, היודע אתה היכן אוכל למצוא פת לחם?"	"סליחה, אתה יודע איפה הלחמים כאן?"

עוד על האחדה סגנונית בספרות בפוסט סטיליסטיקה.

עריכת הקטע שפתחתי בו

לסיום, אני מציגה את הקטע שפתחתי בו, כפי שהוא נראה לאחר עריכה.