זכר ונקבה ברא אותם / חלק ב'

שלט איש/אישה ששמים בשירותים ציבוריים

הפוסט זכר ונקבה ברא אותם / חלק א' עוסק בכתיבה מגדרית. על דרך האסוציאציה, אתייחס כאן למילים שהן גם נקבה וגם זכר, למילים שאנחנו נוטים להתבלבל במין הדקדוקי שלהן, ואגע גם קצת במספרים בהקשר זה.

כללי השפה העברית נבנו על בסיס המקורות הכתובים של תרבותנו – התנ"ך, ספרות חז"ל, ספרות ימי הביניים והספרות החדשה. הבעיה היא שיש מילים שמינן הדקדוקי בתנ"ך הוא נקבה, ובספרות חז"ל הוא זכר, ולהפך. במקרים אחדים אפילו אותה מילה בתנ"ך מופיעה לפעמים כנקבה ולפעמים כזכר.

עבור חלק מהמילים האלה התקבעה בעברית המודרנית אחת הצורות בלבד, והיא זו המקובלת כנכונה. במקרים אחרים, המין הדקדוקי של אותה מילה יכול להיות זכר או נקבה, גם בימינו.

רוח רוח, למה לא תשכב לנוח?

לא רבות המילים שבעברית תקנית אפשר להתייחס אליהן גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה (הדוגמאות המעטות באיור הבא). רובן כבר קיבלו זהות מינית לא מבולבלת בעברית המודרנית, אך לא לחלוטין.

טיפ חשוב:

בכתיבה עלינו להחליט מהו המין הרצוי לנו ולהתמיד בכך בעקביות. אחת הפעולות שאני עושה במהלך עריכה לשונית היא לוודא אחידות לכל אורך הטקסט. לא אשאיר בעמוד 5 "אישה שפניה יפות", ובעמוד 67: "פניה של הילדה היו זעופים".

למה זה מבלבל אותנו?

עברית שפה קשה, זה ידוע. גם צברים שהעברית היא שפת אימם מתבלבלים ושוגים, בין היתר במין הדקדוקי של המילים. לא כולן, כמובן, אבל יש מילים שמועדות לפורענות.

למה?

יש לכך הסברים מלומדים. בפוסטים על השפה העברית אני לא מעמיקה לנבכי כללי הדקדוק, אלא מסתפקת בהסברים כלליים, שימושיים.

רבים שוגים במילים מסוימות בגלל דמיונן למילים אחרות. למשל, המילים "הזוגיות": אם רגליים שזופות וידיים ארוכות, אז למה לא שדיים יפות? אם עיניים כחולות ואוזניים בולטות, אז למה לא נחיריים גדולות, אופניים חשמליות, מכנסיים קצרות ומשקפיים אדומות?

למה? ככה.

לרוב, אנחנו לא מתבלבלים בצורת היחיד של המילים, ולפיה נוכל לדעת, בדרך כלל, את המין הדקדוקי של המילה ברבים.

יחיד ורבים של מילים שבהן מתבלבלים בזכר ונקבה

וגם: סוגריים מסולסלים, מותניים רחבים, עדשים כתומות ומכנסיים קצרים.

סיבה נוספת לבלבול היא במילים שאין להן סיומת נקבית מובהקת, בניגוד למילים כמו: ילדה, בובה, שמלה וכדומה (שבהן אנחנו לא מתבלבלים). במקרים אלה, דווקא צורת הרבים תוכל לעזור לנו לקבוע את המין הדקדוקי של המילה:

יחיד ורבים של מילים שבהן מתבלבלים בזכר ונקבה

וגם: באר עמוקה, צבת גדולה, כוס כבדה.

ומה בנוגע למספרים?

בעברית תקנית, מספרים סתמיים יבואו בצורת נקבה.

הדגמת שימוש נכון במספרים

ניסוח תקני... שגוי?

הליכה, ריצה והתעמלות הן פעילויות בריאות.

פרח, עץ ופרפר הם רק חלק מפלאי הטבע.

עט, עיפרון מחברת ותיקייה… הם? הן?

אם יש רשימת מילים מעורבת (זכר ונקבה), הכתיבה עליהן תהיה בלשון זכר, כלומר: הם.

טוב, אלו הכללים, אז מה הבעיה?

קחו לדוגמה את המשפט הבא:

לקראת שנת הלימודים
הצטיידתי בעט, בעיפרון, במחברת ובתיקייה חדשים.

מחברת ותיקייה חדשים?

המשפט כתוב בעברית תקנית, אבל הוא לא נשמע טוב, כי למחברת ולתיקייה (נקבות) צמוד תיאור זכרי (חדשים). במקרים כאלה, רבים טועים וכותבים את התיאור לפי המילה האחרונה ברשימה, כי הניסוח "…מחברת ותיקייה חדשות" נשמע נכון יותר מאשר "…מחברת ותיקייה חדשים".

כדי שיתקבל ניסוח שיהיה גם תקני וגם יישמע טוב, הפתרון פשוט: נשנה את סדר המילים במשפט, כך שבסוף הרשימה יהיו הפריטים שמינם הדקדוקי זכר:

לקראת שנת הלימודים
הצטיידתי במחברת, בתיקייה, בעט ובעיפרון חדשים.

ועכשיו תבחנו את עצמכם

היכנסו לקישור הזה וראו מה למדתם.

ועכשיו תורך, אזור התגובות מחכה לך.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  אולי יעניין אותך גם

   לשירותי עריכה לשונית, עריכה ספרותית או עריכה אקדמאית 

דילוג לתוכן