הרשו לי להתרעם על השימוש המרובה במילים "פתאום", לפתע", ואצל המהדרין – "לפתע פתאום". המשמעות של מילים אלה היא שמשהו קרה בהפתעה, באופן לא צפוי.
מה מפתיע בכך שסיים להדיח כלים ובא להצטרף לאשתו בסלון?
סופרים מתחילים רבים משתמשים במילים אלה כדי לתאר תפנית בעלילה או משהו חדש שקורה בסיפור: שינוי בתפאורה, שינוי בדמויות הפועלות או שינוי במצב הרוח.
באחד הספרים שערכתי (150 עמודים לערך) הופיעה המילה "פתאום" 58 פעמים, והמילה "לפתע" – 150 פעמים. זוהי דרך קלה ועצלנית להכניס תפניות בעלילה, ולהימנע מתיאורים של פעולות, של רגשות או של הקשרים. פשוט דוחפים את המילה "לפתע", והרי זה קסם – הכול ברור עכשיו.
רק שלא ממש.
לפעמים, זוהי דרך לגרום לקורא להרגיש משהו שטקסט מוקפד ומדויק אמור לעשות, ולא המילים המסוימות האלה.
כקוראים, הנאת הקריאה נובעת מתחושות שהסיפור מעורר בנו, מהבנת ההתרחשויות ומניתוחן, גם ממה שנרמז בין השורות. כאשר מתנוססת מולנו המילה "פתאום" אנו נדרכים, מכינים את עצמנו למשהו מפתיע, לטוויסט בעלילה, לשינוי פתאומי ברגשות הגיבור, ואז… אכזבה.
בסך הכול חיים נכנס לחדר.
למה זה פתאומי? מה מיוחד פה? הקורא מצפה לגלות שחיים שופע השיער נכנס לסלון קירח, שהוא נכנס לסלון ונופל מת, שהוא נכנס עם גרזן בידו ומאיים על רינה. זה מפתיע. אבל סתם נכנס ויושב לצידה על הספה?
"ניר בחור מצחיק!" אתם צוחקים?
זה שתיארתם משהו כפתאומי לא אומר שהקורא אכן מופתע. למשל:
"לפתע האוטובוס הגיע".
לא, אוטובוס אינו מגיע לפתע – יש לו לוח זמנים, וגם רואים ושומעים אותו כשהוא מתקרב. תיאור אירוע זה כפתאומי הוא ניסיון מלאכותי לרגש את הקורא במשהו שכלל אינו מסעיר.
זאב זאב
בוודאי כולכם מכירים את הרועה שזעק "זאב זאב" כל כך הרבה פעמים, עד שכאשר באמת תקף זאב אף אחד לא בא לעזרתו.
אם הסיפור עמוּס ב"לפתעים" וב"פתאומים", הקורא נכנס למתח ולציפייה שמשהו מעניין יקרה פה אוטוטו. אך אם מילים אלה אינן מגובות בעלילה ובתיאורים המתאימים לציפייה זו, הקורא כבר לא יתרגש ולא יצפה לכלום.
זאת בהנחה שלא עזב את הספר מזמן.
פלא גדול? ממש לא צפוי?
אף אחת מהדוגמאות הנ"ל איננה מפתיעה, ואיננה מצדיקה שימוש במילים אלה.
אנא, השאירו את הפתאומיות למקרים מפתיעים באמת:
אם נראה לכם שהרביתם ב"פתאום" וב"לפתע", פשוט תמחקו. ברוב המקרים, לא תרגישו כלל בהבדל.
באמת מפתיע?
גם במקרים שבהם אכן קורה משהו מפתיע, קיימות דרכים להעביר לקורא את תחושת הדחיפות וההפתעה בסיפור, והן עדיפות על פני השימוש הרב ב"לפתע פתאום".
אפשר לנסות להחליף מילים אלה במילה מזעזעת או בדימוי ציורי כלשהו:
במילים "לפתע פתאום" אתם מכריזים עבור הקורא: "תדע לך שעכשיו באה הפתעה!" זוהי דוגמה להסבר היתר (ראו בפוסט חמש דרכים לזרוק את הקורא מהסיפור). תתארו את מה שקרה, ותנו לקורא להחליט בעצמו אם האירוע מפתיע או לא.
השימוש במילים "לפתע פתאום" מעורר בקורא ציפיות להפתעה, לזעזוע, למשהו יוצא דופן, אך הסופר מסתפק במילים אלה, ורץ קדימה עם העלילה. אם אתם בכל זאת משתמשים במילה "לפתע" כדי ליידע את הקורא שהוא אמור להיות מופתע, רצוי לגבות זאת בתיאור האירועים, כדי שהקורא יבין את פשר האירוע הפתאומי.
רגע, מאיפה זה בא? למה? לא היו רעמים, מירה גרה בבית דירות חדש יחסית, למה שייכבה החשמל? אכן מפתיע. אדוני הסופר, לאן אתה ממהר? תעצור שנייה, תסביר מה קרה כאן. תסביר את ההקשר.
דרך אחרת לספר מה קרה:
עכשיו אנחנו מבינים מדוע החשמל כבה לפתע.
טוב, אכן פתאומי. אבל… הקורא לא מבין מה קרה. לא מסופרת חווייתו של גיבור הסצנה, המלצר במקרה זה. המלצר לא חווה מוות פתאומי, הוא חווה את הנפילה מהכיסא, את הפנים המאדימות, את הקצף שיצא מפיו של תום, את דאגתו ואת חוסר האונים שחש. כדי להעביר את חוויית הפתאומיות, יש לתאר את מה שעובר על הגיבור, ולא רק את העובדות היבשות. עדיף היה לכתוב: "תום התכוון לענות, אך במקום זאת נפל מכיסאו ומת", ולהמשיך בתיאור חווייתו של המלצר.
אם יש אירוע שמופיע באופן פתאומי, תארו את אותו "פתאום", ללא שימוש במילה "פתאום". רעידת אדמה? אל תספרו ש"לפתע האדמה רעדה בזמן ששרה שוחחה בטלפון". תפסיקו את שרה באמצע המשפט, ותארו את מה שקורה:
דרך נוספת לתת דחיפות ופתאומיות לסיפור ללא שימוש במילים "לפתע פתאום" איננה מילולית אלא סגנונית: תנו לסיפור קצב מהיר יותר, המעיטו בתיאורים והשתמשו במשפטים קצרים.
אם נשמע צליל פתאומי, אפשר לעשות שימוש במילים המחקות צלילים טבעיים (על כך ראו בפוסט אונומטופיאה). במקום לכתוב "פתאום נשמע קול חבטה עז", כתבו: "בום. קול חבטה עז נשמע". ה"בום" משפיע על הקורא ומעביר את הדחיפות ואת פתאומיות הצליל, בלי להיעזר ב"לפתע".
לסיכום
כאשר אתם כותבים, בדקו את עצמכם:
- האם האירוע שתיארתם באמת פתאומי? אם לא, מחקו את "פתאום" ואת "לפתע".
- זהו את המקרים שבהם המילה "פתאום" אכן מתארת משהו מפתיע, ובמקום להשתמש בה, הרחיבו בדימויים ובתיאורי המקרה, העמיקו יותר. תנו לקורא את התחושה ואת החוויה של גיבורי סיפורכם, ולא רק את העובדות הפתאומיות.
- אם ברצונכם לתת דחיפות לסיפור, עברו לתיאור מהיר יותר של הסצנה, במשפטים קצרים יותר.
- היעזרו במילים המחקות צלילים, במקום במילים "לפתע" ו"פתאום".
ופתאום הפוסט הסתיים. רוצה לפתע להגיב?
