הפעם החלטתי לשתף בבעיה שאני נתקלת בה לעיתים קרובות, שבוודאי מציקה גם לבעלי עסקים נותני שירות נוספים:
לקבל עבודה או לדחות?
בעבודה שלי יש תנודתיות רבה. לפעמים אין עבודה בכלל, ואז פתאום כולם נזכרים בי בבת אחת, וחוזר חלילה. אחרי תקופת שפל, ברור שלא אסרב לכל עבודה שנקרית בדרכי.
אבל מה עושים בתקופות הגאות?
לאחרונה פנה אליי סופר שערכתי את ספרו השני, וביקש שאערוך עבורו ספר נוסף. הייתי עמוסה בעבודות, ואמרתי לו שאוכל להתפנות לספרו רק כעבור כחודש. במקרה זה, הסופר היה מרוצה מעבודתי והעדיף לחכות שאתפנה, ולא לפנות לעורכי ספרות אחרים. לא סביר שדבר כזה יקרה אצל סופרים שפנו אליי לראשונה, בלי להכיר אותי ואת איכות עבודתי, אלא אם קיבלו עליי המלצה מפה לאוזן.
אז מה בכל זאת עושים בתקופת הגאות?
מצד אחד, אני עסק של אדם אחד. אומנם כושר הריכוז שלי לאורך זמן לפעמים מפתיע גם אותי (לאור בעיות הקשב שרצות במשפחתי), אבל בכל זאת יש גבול למספר שעות העבודה ביום. מצד אחר, חבל לדחות עבודה, כי אף פעם אין לדעת מה יקרה בהמשך.
למה?
- כי העבודות נכנסות בגלים.
- כי לפעמים אני מסיימת עבודות מוקדם מהצפוי.
- בגלל חוסר ודאות שאקבל אור ירוק להצעת המחיר וללוח הזמנים שאני מבטיחה.
- בגלל החלטה של סופר שכבר נתן לי אור ירוק "לעבוד עוד קצת על הספר".
כך קרה לא פעם, שדחיתי עבודות בגלל עומס, ובסוף עבודות פוטנציאליות שהיו ב"צנרת" בוטלו או נדחו למועד מאוחר יותר.
אחת הדוגמאות לכך היא סופרת שאישרה את דוגמת העריכה שהגשתי לה, וספרה נכנס לתור בלו"ז העבודות שלי. הסופרת חששה משלב העריכה, ושאלה שאלות רבות על התיקונים שביצעתי בדוגמת העריכה. בעקבות שאלותיה, שעליהן ניסיתי להשיב כמיטב יכולתי, הפניתי אותה לאחד מהפוסטים שלי, להראות, לא לספר (Show, don't tell).
זו הייתה תגובתה:
כעבור ימים אחדים, קיבלתי ממנה מייל נוסף:
לשמחתי, הקטגוריה טיפים לסופר המתחיל מתגלית כמועילה. לצערי, דחיתי עבודה נוספת בגלל לו"ז צפוף, עבודה שלא הייתי דוחה לוּ הייתי יודעת שמועד התחלת העבודה הנ"ל מתעכב.
נוּ, מה עושים בתקופת הגאות?
יש הנותנים עצות אחיתופל – תעבדי כמו שיפוצניק מצוי. קבלי כל עבודה, תתחייבי למועד סיום כלשהו, תתחילי קצת, ומקסימום תגידי "אופס", אם לא תעמדי בזמנים.
בשום אופן לא אעשה דבר כזה. עורכי ספרות יש רבים, ואני מניחה שרובם אנשי מקצוע טובים. מה יש לי להציע נוסף על עבודתי המקצועית והאיכותית? הגינות, המתבטאת במחירים לא חזיריים, ויושרה – אמינות, שפירושה לעמוד בהתחייבויות שלי, כולל לוח הזמנים שהבטחתי; לכן אעדיף לא להתחייב למשהו שאולי לא אוכל לעמוד בו, גם אם המחיר הוא להפסיד עבודה, ואפילו להגיע לשלב השפל במחזוריות הגאות־שפל של העבודות הנכנסות.
עצה נוספת ששמעתי לא פעם היא להעסיק עורכת ספרות נוספת, לפי הצורך. כך לא אאלץ לדחות ולהפסיד עבודות. אני חושבת על כך מדי פעם. וחושבת… לא! בעצם, אין פה התלבטות. מי שפונה אליי מצפה שאני אבצע את העבודה ולא מישהו אחר. דומה הדבר לאדם שפונה למנתח מדופלם, ובסופו של דבר מגלה שהוא נוּתח על ידי מתלמד.
גישה שלישית היא להרשות לעצמי לברור את העבודות המעניינות בתקופות השיא, כי אם ממילא לא אוכל לבצע הכול, אז לפחות אקבל את העבודות המהנות יותר בעיניי. גם עצה זו לא מושלמת, כי אדם שדחיתי את עבודתו לא יחזור אליי יותר, גם לא בתקופות השפל, כשאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות בררנית, כפי שנאמר: Beggars can't be choosers.
למה אני מספרת לכם את כל זה?
ראשית, קטגוריה זו בבלוג נקראת הצצה אל מאחורי הקלעים של עריכה לשונית וספרותית. אין יותר מאחורי הקלעים מזה.
שנית, זו הזדמנות להציג ללקוחות את הצד של איש המקצוע שעומד מולם. כשאנו זקוקים לייעוץ רפואי, נעדיף להגיע לרופא טוב. אומנם נחכה לרופא זה זמן רב, אך בתמורה נקבל יחס, רצינות ויסודיות. כך גם עם עורכת טובה – יש סיבה ללוח זמנים שאינו מיידי, ושווה לחכות. עיכוב בתחילת העבודה פירושו הקפדה, איכות ואמינות.
אז מה המסקנה?
לי אין… ולכם?
