בפוסט איך מנקדים במחשב? מוסבר כיצד לנקד מילים בטקסט שלנו, מבחינה טכנית. אבל למה לנו לנקד בכלל? מה, אנחנו ילדים קטנים?
לפני פירוט המקרים שבהם נהוג לנקד אני רוצה לפתוח באזהרה:
יש תוכנות שונות המבצעות ניקוד אוטומטי. הן מצוינות וחוסכות זמן רב למי שזקוק לניקוד בהיקף גדול, אך חובה לבדוק אותן! כמו בכל עבודת מכונה, הנקדן האוטומטי לא מפעיל שיקול דעת. כאשר יש מילים שונות שהכתיב שלהן זהה אך הניקוד שונה (גַּנִּים או גֶּנִים), לא בטוח שהכלי האוטומטי יבחר את הניקוד הנכון.
קיימות שלוש גישות בנוגע לניקוד הטקסט: גישה אחת דוגלת בניקוד מלא, בטקסט כולו; גישה שנייה, הפוכה, מציעה לא לנקד כלל, והמבין יבין; גישה שלישית מציעה את שיטת הניקוד החלקי – ננקד כשצריך, מילה אחת או אפילו אות מסוימת במילה.
גישות אלה באות לידי ביטוי בז'אנרים שונים. נהוג לנקד באופן מלא ספרי ילדים וספרי שירה, וכן ציטוטים מהתנ"ך. בפרוזה נהוג לכתוב ניקוד עזר בלבד, כשיש חשש להבנה שגויה של המילה.
בפוסט זה אנסה להסביר מתי כדאי לנקד, ולשם מה.
מילים שאינן מוכרות ושמות שאינם נפוצים
בטקסטים ללא ניקוד מופיעים לפעמים מושגים שאינם שכיחים בשימוש, ויש סיכוי סביר שהקורא אינו מכיר אותם. למשל, בטקסט אקדמי העוסק בחיסון, מוזכרים אימוּנוֹגְלוֹבּוּלינים, אַנְטִיגֶנִים ופָגוֹציטוֹזָה.
כמו כן, ננקד כאשר מופיעים שמות של מקומות או של בני אדם שאינם מוכרים, או שמות ומילים שהסופרים המציאו, למשל:
הומוגרפים
הומוגרפים הם מילים שמשמעותן והגייתן שונות, אך הכתיב שלהן זהה (בניגוד להומונימים – מילים שמשמעותן שונה, אך כותבים והוגים אותן אותו דבר).
לרוב, אפשר להבין את המילים האלה, המופיעות בטקסט שאינו מנוקד, מתוך ההקשר. למרות זאת, לפעמים קיים חשש שהקורא עלול להיתקע על מילה מסוימת, ונעדיף ניקוד חלקי כדי לאפשר שטף קריאה.
למשל, באיור הבא מימין כתובים משפטים שהקורא עלול להיתקע בקריאה שלהם, ומשמאל – אותם משפטים עם ניקוד עזר.
תעתיק של שפה זרה
תעתיק הוא כתיבת מילים של שפה אחת באותיות של שפה אחרת. יש לא מעט מילים זרות שנכנסו לשפה העברית המדוברת, וגם התעתיק שלהן מוכר לכולנו, למשל:
אין צורך לנקד מילים כאלה בטקסט שאינו מנוקד. אך יש מקרים שבהם מילים זרות, מוכרות פחות, משולבות בטקסט עברי לא מנוקד – מילים ביידיש, בספרדית, בערבית ועוד.
פעמים רבות זה קורה בסיפורת, בקטע דיאלוג שבו הסופר מבקש לשמר מעט מהאותנטיות של הדמות, המדברת בשפה זרה או בעברית חלקית:
לפעמים, אם מדובר בקטע ארוך של תעתיק (לא מומלץ, אגב) או אם התעתיק הוא משפה שאיננה אנגלית, נהוג להוסיף בהערת שוליים את התרגום בעברית.
ספרי ילדים וטקסטים ללימוד עברית
נהוג לנקד ספרי ילדים לפעוטות ולגיל ראשית הקריאה, כדי לעזור לילד לקרוא נכון.
דורות שלמים למדו לקרוא בעזרת "אלפון", וכולם מכירים את המשפט "דָּנָה נָמָה דָּנָה קָמָה".
ניקוד יכול לסייע להורים, שלפעמים הם עצמם עולים חדשים, לקרוא לילדיהם בהגייה נכונה, כדי שהקטנטנים ירכשו את השפה ללא שיבושים.
ניקוד יעזור גם למבוגרים הלומדים עברית, למשל בעיתונים בעברית המיועדים לעולים חדשים. למשל, ירחון בעברית קלה – סימניה:
שירה
במקרים רבים, נהוג לנקד את הטקסט השירי כולו. זה עניין של מוסכמה, אך לפעמים יש בכך צורך. למשל, במקרה של הומוגרפים, בסיפורת נוכל להבין את המילה מתוך ההקשר, אך בשירה לפעמים המשפטים קצרים וההקשר קלוש, ולכן ניקוד במקרים אלה הכרחי. נוסף על כך, בשירה משתמשים לעיתים קרובות במילים נדירות, שאינן מוכרות דיין.
עוד על ניקוד שירה, בכתבה מאת אלי גיא.
סיכום
אין כללים מובהקים שיעזרו לנו להחליט מתי לנקד ומתי לא. ההחלטה נתונה בידי הכותבים עצמם. למרות זאת, כדאי לשים לב לכמה דברים:
- יש כללים ברורים בנוגע לניקוד תקני, שחשוב להקפיד עליהם. אפשר למצוא אנשי מקצוע שזוהי מלאכתם. כפי שחשוב לא לכתוב בשגיאות כתיב, כך חשוב לנקד נכון.
- אם הספר כולל שם חריג שכדאי לנקדו, רצוי לנקד בפעם הראשונה שהשם הזה מופיע, ולא באחת הפעמים הבאות. לדעתי, ניקוד פעם אחת מספיק, אך אם הסופר מחליט לנקד בכל פעם שהשם מופיע, עליו לעשות זאת באופן אחיד ובעקביות (ולא לנקד את השם רק בחלק מהמקרים, באקראי).
- לא כדאי להפריז בניקוד עזר. אל תשתמשו בו שוב ושוב עבור מילים שהקורא יכול בקלות להבין מההקשר. אם הטקסט שלכם אינו מנוקד, עשו שימוש בניקוד עזר במקרים נדירים בלבד.
- אם החלטתם לנקד הכול, ודאו שאכן כל המילים מנוקדות, ללא יוצא מהכלל.
עוד על ניקוד עזר באתר של האקדמיה ללשון העברית.
מהי העמדה שלך בנוגע לניקוד? רצוי או מיותר? תמיד או לפעמים?
