אחת הבעיות שאני נתקלת בהן בזמן העריכה היא צירופי לשון שנויים במחלוקת. הכוונה היא לצירופים מקובלים בשפה המדוברת, שלא ברור ללקוחותיי כלל מדוע אני משנה אותם. בחלק א' כתבתי על "בגלל ש…" לפני ש…" ו"למרות ש…"
הפעם אני רוצה להתייחס לביטויים כמו:
"אחד אחרי השני"
"אחד את השני"
"מצד אחד ומצד שני"
ראשית, גם הפעם ראוי לפתוח בדבריה של האקדמיה ללשון העברית:
"כברוב ענייני הניסוח והסגנון אין לאקדמיה ללשון העברית קביעה מחייבת בעניין זה".
כלומר: מה שרבים רואים כטעות לשון, למעשה היא מוסכמה בקרב העוסקים בשפה העברית.
כמו שכבר אמרתי בפוסט משטרת טעויות הלשון הנפוצות / חלק א', אזכיר שיש הבדל בין שפה מדוברת יומיומית ובין השפה הכתובה – שפה ספרותית או שפה של טקסטים אחרים שנועדו לפרסום. כדאי שהלשון הכתובה תהיה נאה יותר מהשפה המדוברת, כלומר: במשלב שפה גבוה יותר.
חלופות עדיפות
אחד אחרי השני | תיאור אופן | זה אחר זה / איש אחרי רעהו |
אחד את השני אחד לשני | הדדיות | זה את זה / איש את רעהו זה לזה / איש לרעהו |
מצד אחד ומצד שני | ניגוד | מחד גיסא… ומאידך גיסא… / מנגד / לעומת זאת / ואילו |
מי רודף אחרי מי?
לרוב אנו משתמשים בצירוף "אחד אחרי השני" בלי להתכוון ל"אחד" מסוים או ל"שני" מסוים. למשל במשפט "הילדים רצו אחד אחרי השני", אנו לא מתכוונים לילד מסוים (האחד) שרץ אחרי ילד מסוים אחר (השני), אלא למשחק שבו הילדים הרודפים והנרדפים מתחלפים ביניהם. לכן נדייק יותר אם נאמר: "הם רצו זה אחר זה".
כאשר אומרים "אחד אחרי השני", אנו עלולים ליצור סדר אירועים מגוחך שבו 1 בא אחרי 2. למשל: "בני הנוער נכנסו למועדון אחד אחרי השני". כלומר: השני נכנס ראשון…
הדדיות
הרי לכם ניסוח מגוחך נוסף: "גיל ואורנה אהבו זה את זו" או "גיל ואורנה אהבו אחד את השני".
למה מגוחך?
כי ההדדיות נשברת – זה אהב את זו (האחד אהב את השני), אבל זו לא בהכרח אהבה את זה (השני את האחד).
גם בניסוחים "הם עזרו אחד לשני" או "הן נתנו מתנות אחת לשנייה" מתבטלת ההדדיות, ולכן יש להעדיף ניסוחים כגון: "הם עזרו זה לזה" או "הן נתנו מתנות זו לזו".
כאשר מדובר על שניים מאותו מין, לא נוצרת בעיה של הדדיות. הבעיה קיימת כשעלינו לתאר הדדיות בין שניים (או יותר) שאינם בני אותו מין, כמו בדוגמה של גיל ואורנה.
הפתרון התקני הוא שוביניסטי למדי, כמו במקרים אחרים בשפה העברית – כשיש גם זכר וגם נקבה, הניסוח הוא בלשון זכר. לכן ניסוח תקני יהיה: "גיל ואורנה אהבו זה את זה", אף שהוא נשמע לרבים מאיתנו שגוי.
שני צדדים למטבע
צילום: גיורא מלק
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
שני צדדים למטבע
גם בביטוי הניגוד "מצד אחד… ומצד שני…" נוצר מעין סדר שבו יש ראשון ויש שני, אף שהטענות משני הצדדים יכולות להחליף סדר ביניהן, ועדיין יהיו ניגוד זו לזו. לעומת זאת, הניסוח "מצד אחד… ומצד אחר…" אינו מרמז על סדר כלשהו של הצדדים.
פעמים רבות, אחרי "מצד אחד" (או "מחד גיסא") המחברים שוכחים לכתוב "מצד אחר" (או "מאידך גיסא"). אומנם אפשר להבין שאם הדבר הקודם היה צד אחד, הדבר הבא הוא הצד האחר, אך לא תמיד זה ברור. כדי לעזור לקורא לעקוב אחר הדברים, במיוחד בטקסטים אקדמיים המאופיינים במשפטים ארוכים ופתלתלים, עדיף לא להתעצל ולהוסיף בפירוש את הצד האחר.
ולסיום, בואו נשאיר את הקיצורים לשמות חיבה, ולא נקצר "מחד… ומאידך…" בדיוק כפי שלא נאמר: "מאחד… ומאחר…"
שמת לב לניסוחים כאלה בעבר? הם הפריעו לך? אשמח לשיתוף.
