מה מניע את הדמויות שלנו?

בפוסט דמויות אמינות – זה כל הסיפור (על פיתוח דמויות אמינות חלק ב') כתבתי שלדמות סיפורית אמינה יש מטרה ומניע. מה שמניע אותנו, מניע גם את הדמויות שלנו. כל התנהגות אנושית נובעת מצורך מהותי כלשהו.

אברהם מאסלו היה פסיכולוג שפיתח את תיאוריית הצרכים האנושיים כפירמידה, הקרויה על שמו. בבסיס הפירמידה צרכים ביולוגיים קיומיים, ובראשה צרכים אישיים של מימוש עצמי, שעבור אנשים מסוימים יכולים להיחשב כמותרות, אם צרכיהם הקודמים (במקום נמוך יותר בפירמידה) טרם סופקו. לפי התיאוריה של מאסלו, אי־אפשר להשיג צורך מרמה גבוהה יותר בפירמידה, בטרם מומש צורך קודם.

הבנת פירמידת הצרכים של מאסלו היא המפתח ליצירת מניעים אמיתיים ומשכנעים לדמויות שלנו. אם לא נבין את ההיררכיה הזו, המניע של הדמות עלול להיות לא אמין ומגוחך, והוא יגרום לקוראים לזנוח את הספר. למשל: אם נתאר דמות חסרת בית, רעבה ונרדפת שמטרתה היא מימוש עצמי ולא השגת מזון, מקלט וביטחון.

נוכל לפשט את הפירמידה של מאסלו לשלושה חלקים, וליישם זאת לפיתוח הדמות הספרותית שלנו. 

• צרכים בסיסיים: מזון, אוויר, מים, מקלט, ביטחון וכדומה.
• צרכים פסיכולוגיים:אהבה, חברות, קבלה, הישגים, הערכה עצמית וכדומה.
• מימוש עצמי: יצירתיות, מימוש הפוטנציאל האישי וכדומה.