Photo by Alexis AMZ DA CRUZ on Unsplash
מדי יום מגיעה השעה הזו, הרגע שבו אני מצהירה (לעולם ולעצמי) שעכשיו אני הולכת ללמוד ספרדית. חלילה לא להימרח על הספה מול הטלוויזיה הדלוקה, אלא ללמוד שפה זרה (על ההכחשה הזו תוכלו לקרוא בפוסט יופמיזם ותקינות פוליטית).
מדוע רובנו, הישראלים, שולטים באנגלית טוב יחסית למדינות לא דוברות אנגלית אחרות? אולי אתם סבורים שזה נובע מלימודי האנגלית בית הספר מכיתה ד ועד סוף יב, אך לא זו הסיבה. הסיבה היא שמגיל צעיר אנו רואים תוכניות טלוויזיה שאינן מדובבות (אלא מתורגמות בכתוביות), ועם הזמן השפה פשוט נקלטת. אם זה עובד באנגלית, למה לא לנסות את זה בספרדית?
אבל לא על זה רציתי לספר.
בפוסט זה אני רוצה לדבר על אחת ההשלכות הפחות רצויות של ידיעת האנגלית, והיא שכחת העברית. כלומר, אימוץ של מבנים משפטיים ושל צירופי מילים המאפיינים את האנגלית לשפה העברית, לקבלת שפה חדשה – תרגומית.
אומנם המילים עבריות, אבל זה נשמע אנגלית.
אל תבינו אותי לא נכון, אני בעד אימוץ. אימוץ של ילדים יתומים. אימוץ של כלב או חתול. אבל בענייני שפה – תשאירו את האנגלית לאנגלית ואת העברית לעברית.
נטייה או סטייה?
הניסוחים בשפה התרגומית זרים לעברית. שומעים מהם את האנגלית כי התרגום מילולי מדי, ופעמים רבות פוגם בבהירות הטקסט המתקבל.
למה זה קורה?
ייתכן שזו שאלה על הביצה והתרנגולת.
התרגומית מופיעה בכל מקום. אנו נתקלים בכך בעיתונות, בפרסומות, בסדרות מקור ובתרגומים של סדרות באנגלית. זו הסיבה לכך שניסוחים תרגומיים כאלה מתחילים להישמע לנו טבעיים, האוזן שלנו מתרגלת אליהם והם כבר לא נשמעים לנו זרים. הניסוחים האלה מפסיקים לצרום לחלקים רבים בציבור דוברי העברית. היות שכך, כדור השלג הולך וגדל – שכיחות השפה התרגומית עולה עוד יותר.
אבל למה התרגומית הופיעה מלכתחילה?
לדעתי, לפחות בתת־מודע, הנטייה לדבר תרגומית נובעת מכך שדובריה סבורים שזה מעיד על אינטליגנציה גבוהה ו/או על השכלה רחבה ו/או על בקיאות רבה בשפה האנגלית.
זה לא.
להפך – זה נשמע עילג לכל מי שרגיש לשפה העברית.
בעיני מי שיש לו רגישות לשונית, השימוש בתרגומית איננו נטייה אלא סטייה – התרחקות מהעברית.
אולי אפשר להתייחס בסלחנות לשפה התרגומית בלשון הדיבור, אך כדאי שבטקסטים הכתובים בעברית תישמר שפה נאה, תקנית, מוקפדת. אפשר לחלק את הטקסטים הכתובים בעברית לשני סוגים:
- הטקסט נכתב בעברית
- הטקסט תורגם לעברית
במקרה הראשון באמת אין סיבה לאמץ את השפה התרגומית.
במקרה השני יש סיבה אך לא הצדקה. הסיבה היא שאין למתרגם זמן, סבלנות ו/או ידע להשקיע בתרגום איכותי, כך שהתוצאה המתקבלת עילגת.
תרגום איכותי אינו תרגום מילולי אלא תרגום נאמן לרוח המקור.
מה מצופה מתרגום איכותי?
מתרגמים היו מקצוע שאבד עליו הכלח לוּ תרגום מכונה היה מספק, אולם לא כך הדבר. אי אפשר לוותר על מתרגם אנושי כי בין כל שתי שפות יש הבדלים רבים, המתבטאים באוצר המילים, בסדר המילים במשפט, בהתייחסות למגדר, במילות יחס ועוד ועוד. קיימים שיקולים רבים שצריך להביא בחשבון (ולא בתרגומית: לקחת בחשבון!) בזמן התרגום, מלבד הבנת המילים בטקסט המקורי. לשם כך נדרש מתרגם אנושי (על כך ראו בפוסט מכונה עם לב של אבן).
המתרגם האנושי צריך להבין את תרבות שפת המקור ולא רק את השפה, וכמו כן הוא צריך להכיר היטב את שפת היעד (השפה שאליה הוא מתרגם) על דקויותיה.
עבודת המתרגם כוללת:
- הבנת תרבות שפת המקור, והעברתה כך שתתקבל כראוי בשפת היעד.
- הכרת שפת היעד לעומק, ושימוש בשפת יעד תקנית.
- בחירת המילה המתאימה מהמילים הנרדפות.
- שמירה על חריזה ועל מקצב (בטקסטים שיריים ובסיפורי ילדים, אבל לא רק).
- שימור הרעיון והרוח של הטקסט, בלי שהוא יישמע זר בשפת היעד.
- התאמת מבנה המשפט לשפת היעד.
- חיפוש ניבים מקבילים בשפת היעד, עבור ניבים שבשפת המקור מובנים אך בתרגום הולכים לאיבוד.
כל המיומנויות הנ"ל, כשהן באות לידי ביטוי בטקסט המתורגם, יבטיחו קבלת טקסט בעברית, ולא בתרגומית. הטקסט המתורגם לעברית ולא לתרגומית אינו המטרה אלא האמצעי – המטרה היא לקבל תרגום כזה שהקורא יבין בדיוק את מה שכותב הטקסט התכוון להעביר.
יש לך עוד דוגמאות לתרגומית? כאן המקום לשתף.
