יצירת מֶמוּאָר: כיצד לרתק את הקורא?

בדרך כלל, ממואר מתמקד בתקופה מסוימת בחיים, תקופה משמעותית, שחשוב לכם לספר עליה. לפעמים זוהי תקופה קצרה, לפעמים ארוכה ומוגדרת ולפעמים היא יכולה להשתרע על פני שנים רבות, אך מנקודת מבט מסוימת בלבד, למשל: איך הוריי התעללו בי – ממואר כזה יכול להשתרע על פני חמישים שנה ויותר, אך הסיפורים לא יכללו כל מה שנוגע לתקופה ארוכה זו, אלא רק מה שרלוונטי לכותרת הממואר. זכרו, לא מדובר באוטוביוגרפיה שתכלול כל פרט מלידתכם ועד היום הזה.

עליכם להחליט במה אתם רוצים להתמקד, וכדאי לכתוב במשפט אחד כותרת לממואר שלנו (לאו דווקא שם הספר), למשל:

הטיול אחרי הצבא: הסיפור יתחיל בהכנות לטיול, ויסתיים בחזרה ארצה בסיומו (גם אם הטיול נמשך שבועות ספורים בלבד).

איך ניצלתי מחוטפיי: הסיפור יתחיל מרגע החטיפה ועד ההצלה (גם אם עברו יומיים בלבד).

הייתי ילד רואה, בן לאימא עיוורת: הסיפור יתחיל מהזיכרון הכי קדום שלכם, ויסתיים בגיל הנעורים.

נערה שחיה ברחוב שנים רבות סיימה תואר ראשון: הסיפור יתחיל ביום שבו נזרקה לרחוב, ויסתיים בטקס קבלת התואר.

אלמן חד־הורי מגדל שלושה ילדים קטנים, ונאלץ לוותר על קריירה מזהירה: הסיפור יתחיל מיום מותה של אשתו, ועד שהילדים גדלו.

הסבה מקצועית בגיל מבוגר: למה, איך ולאן אפשר להגיע: הסיפור יתחיל בשחיקה מהעבודה הקודמת ובמאיסה בה, ויסתיים כשהעיסוק החדש קבוע ויציב.

גבולות נוספים שיכולים להיות: שלוש שנות שליחות באפריקה / מרגע שהתגלתה המחלה ועד להחלמה מלאה / מרגע הנישואין ועד לגירושין / מלידתו של האח הקטן ועד מותו / חופש גדול אצל סבתא / מתחילת תהליך פונדקאות ועד לקבלת תינוק לידיים (תקופה שיכולה להשתרע על שנים רבות, אם היו תחילה כמה הליכי פונדקאות לא מוצלחים, בהפרש של שנים ביניהם) ועוד ועוד.

יש להחליט על גבולות הממואר, ולהקפיד לא לגלוש מהם קדימה או אחורה.

אם החיים שלכם ממש ממש מעניינים, אפשר לכתוב שני ממוארים, כל אחד על תקופה אחרת. או שלושה. או ארבעה…