סיפורי משפחה

גם כאשר יש קשר הגיוני בין המשפטים, והם מתחברים ברצף לפסקאות, פעמים רבות המידע מוצג בצורה עובדתית יבשה. אנחנו לא רוצים לקבל דו"ח אירועים, אלא סיפור.

למשל, בסיפור על קורות המשפחה לפני השואה ובמהלכה:

"…כמדי ערב שבת הם אכלו את הסעודה שאהבו כל כך. למוחרת התלבטו אם ללכת לבקר את הדודים, בגלל ההתנכלויות שסבלו מהן ברחובות. לבסוף החליטו ללכת עם הכלבים שגידלו. באותו ערב נשמעו יריות והם רצו למרתף. אבא אמר להם שעליהם לארוז תיק קטן, כי מחר יעזבו את הבית למקום בטוח יותר. ביום ראשון כבר ברחו מהעיר והגיעו ל…"

הכְוונה:

כדי להפוך את הטקסט לספרותי צריך לעבות אותו. אל תסתפקו במעין כותרות לסיפורכם – הארוחה / ההתלבטות / הביקור אצל הדודים / היריות / הירידה למרתף / תוכניות הבריחה. הכותרות נשמעות לא רע כשמות לפרקי הספר, אך אם הן לא מגובות בהעמקה, הן נשארות בגדר תוכן עניינים, ללא הסיפור עצמו.

כדי לקבל סיפור, כדאי לתאר דוגמה של ארוחת שבת כזו – את המלבושים, את המאכלים, את המפה ואת הפמוטים, ולכתוב מילים שיאפשרו לקורא לדמיין את הניחוחות ואת קולות הזמרה והצהלה של הילדים. זו גם הזדמנות לתאר את הכלבים – גדולים או קטנים? איך התנהגו בזמן הארוחה? ניג'סו? אכלו גם? מהו טיב הקשר בין הילדים לכלביהם?

עוד כדאי לתאר את ההתלבטות אם ללכת לדודים או לא – ספרו על השיקולים בעד ונגד, ועשו זאת לפעמים בדיאלוג שבו האב רוצה להישאר והאם רוצה לצאת. תארו את האהבה בין המשפחות, את הרצון למפגש חברי אחרי שבוע כה לחוץ, אולי רצון להתייעץ עם בני משפחתם מה כדאי לעשות לאור המצב הקשה, ומנגד תארו המרחק הגדול ואת הסכנה ברחובות, תנו דוגמאות להתנכלויות אקראיות, וספרו על הפחד מפני הפצצה בלי שיהיה היכן להתחבא. כאן המקום לספר איך הגזרות השפיעו ישירות על בני המשפחה: התנכלויות "קטנות" ברחוב, שכנים שהפסיקו לדבר עימם, לקוחות שהפסיקו להגיע, ילדים שהוכו בדרכם מבית הספר.

לאחר שהחליטו לצאת בכל זאת, ספרו על הרחובות שעברו בדרכם – אולי חלפו על פני מבנה נטוש שברחו ממנו חברים? אולי חיילים ברחובות? אולי הרחובות שוממים, בניגוד למקובל בשעות אלה? כל דבר שיכניס את הקורא לאווירה של אותה תקופה.

בהמשך תארו מפגש בין קרובי משפחה – את הילדים שמשחקים, הכיבוד שמוגש, וצרו דיאלוג טבעי, שבו המבוגרים משוחחים על המצב הפוליטי ועל המלחמה המתקרבת. כך תכניסו לסיפורכם עניין, רמזים לעתיד לקרות – ספרו על הפחד במרתף, על הדאגה, על התוכניות לבריחה ועל הסכנה שבכך.

במקום לספר על משהו שאמרה הדמות, תנו לה לדבר בעצמה, בקטע דיאלוג עם דמות אחרת. הכניסו מילים לפיה, וגלגלו את סיפורכם גם כך, בדיאלוגים. בדוגמה הנ"ל, כתבו את דברי האב בדיאלוג עם הילדים (ששואלים לכמה זמן ייעדרו, למשל) ועם האישה (שמתלבטת מה לקחת ומה להשאיר, דואגת לעניין הכסף ועוד), שאלות ותשובות שיעידו על המצוקה, על הבלבול ועל הפחד שחשו.

כל התיאורים צריכים להיכתב בצורה אישית, בשילוב דיאלוגים ובתיאור תחושות, הבעות פנים ושפת גוף.