Photo by davide ragusa on Unsplash
לכאב יש סיבות שונות. משכך כאבים יכול להקל זמנית, אך לא לפתור את הבעיה. כך גם במחסום כתיבה – בפוסט 15 טיפים איך להשתחרר ממחסום כתיבה אני מציעה שלל של משככי כאבים, אך לפעמים אם נבין את מקור הבעיה, ייתכן כי לא נזדקק לאקמול.
כמובן אין פתרון פלא למחסום כתיבה, אבל הבנת הגורמים למחסום היא אולי חצי הדרך לפתרון.
מהו מחסום כתיבה?
מחסום כתיבה הוא מצב שבו הכותב מצוי בשממה רעיונית – הוא לא יודע על מה לכתוב או איך לכתוב. כל אדם שכותב נתקל בשלב כזה או אחר במחסום כתיבה, לא משנה אם מדובר בסיפור או בטקסט אקדמי־עיוני.
היות שמחסום כתיבה הוא מצב נפוץ בקרב כותבים, רבים ניסו להבין את המקור לתופעה. לאחר מחקרים רבים, הגיעו למסקנה שאמונות תפלות מסוימות שהיו מקובלות שנים רבות אינן נכונות:
ממה נובעת הבעיה?
כתיבה איכותית לא קונים באיקאה. היא לא סתם אוסף של אותיות שהופכות למילים שהופכות למשפטים ולפסקאות. יש להקדיש תשומת לב רבה לאותיות שבוחרים, לחבר אותן בסבלנות, בקשרים יציבים וחלקים, כך שכל מילה תהיה במקומה, לא יותר ולא פחות.
חבר סיפר לי על אתגר שעבר במהלך מיונים לקורס טיס. אחד המבחנים היה למידת מכונה בפרק זמן קצוב, ואז קבלת המכונה שנית, הפעם מפורקת. המשימה הייתה הרכבתה מחדש, כך שתעבוד. הוא דיווח שהצליח לבנות את המכונה ולגרום לה לעבוד, אבל נותרו חלקים עודפים. מה עשה? הכניס אותם לכיס.
איך הסיפור הזה קשור למחסום כתיבה?
אחת הסיבות למחסום כתיבה היא תחושה שאנחנו לא מספיק טובים, שבחיים לא נצליח להגיע לרמה של סופרים אלמותיים כמו ביאליק, לאה גולדברג, דה אקזופרי ולואיס קרול, ותחושה זו משתקת ותוקעת אותנו. אם נבין עמוק בתוכנו שאין דרך אחת לכתוב סיפור שעובד, אולי ישתחרר המחסום. סופרים שונים יכתבו את אותו סיפור בסגנונות שונים (על כך ראו בפוסט סטיליסטיקה) וישתמשו במילים שונות, אך המשותף לכל סופר איכותי הוא שכל מילה נמצאת בדיוק במקום הנכון.
איך מגיעים לאיכות כזו?
אני דוגלת בכתיבה אינטואיטיבית, בלי מחשבה. זוהי הכתיבה הטובה ביותר, האמיתית, כתיבה מהלב, ללא ביקורתיות וללא מסננים. כתיבה זו לא באה בסתירה לצורך שכל מילה תהיה מדויקת, לא יותר ולא פחות.
כתיבה ספונטנית וללא מחשבה בפני עצמה איננה יכולה לתת תוצר סופי איכותי. זהו רק שלב ראשון והכרחי בתהליך הכתיבה. אחריו צריכים לבוא הדיוק, החשיבה, הביקורת, ואלה צריכים להשתלב בליבת הסיפור, בלי לפגום ברגש שמתוכו הוא נכתב. שלב שני זה הוא שלב העריכה – עריכה עצמית של הסופר ועריכה של אדם מקצועי.
7 סיבות עיקריות למחסום כתיבה
בחלק הארי מהמקרים, הסיבות למחסום הכתיבה הן רגשיות־פסיכולוגיות. ייתכן כי פתרון הבעיה הפסיכולוגית האישית ישחרר את החסימה. אני לא מתיימרת להיות פסיכולוגית, גם לא פסיכולוגית בגרוש. מספיק היגיון בריא כדי להבין שהסיבות הבאות עלולות לגרום ללחץ, לשיתוק ולאטימת המוח, כלומר: למחסום כתיבה.
1. תחרותיות
סופר שמשווה את עצמו לסופרים מפורסמים ומצליחים עלול לחוש לחץ משתק מתחרותיות. תיתכן גם תחרותיות עצמית: סופר שכבר הוציא ספר שזכה להצלחה רבה עלול לחשוש שלעולם לא יצליח להתקרב לרמה זו שוב.
2. אפתיה
מסיבות שונות ייתכן כי הסופר שהתחיל את הכתיבה בהתלהבות רבה מפסיק להבין במה עוסק סיפורו או מאבד עניין בנושא שבחר לכתוב עליו. היות שכך, הוא אינו רואה לאן ספרו יכול להתקדם והוא נתקע.
3. פקפוק עצמי
הסופר מאבד אמון בעצמו. זה עלול לקרות לסופר שכבר הוציא לאור את ספריו, ובוודאי אם מדובר בסופר מתחיל ובלתי מנוסה. הוא חושש שאינו טוב מספיק, ותוהה מה הטעם להתאמץ ולכתוב משהו גרוע. ייתכן כי משהו אומר לו שהסיפור שלו לא מספיק טוב, שהדמויות לא עוברות נכון, אך הוא לא מצליח לשים את האצבע על הבעיה.
4. זה היה מזמן
אם עבר זמן רב מאז כתב משהו, הרעיון לחזור לכתיבה מפחיד, כמו פחד לחזור ללימודים אחרי שנים רבות. מוזיקאי שלא ניגן זמן רב מאבד את המיומנות, וייקח לו זמן להחזיר אותה. כך גם כותבים שחלודים במיומנות הכתיבה יתקשו לחזור ולכתוב.
5. עייפתי
החיים… נו, אתם יודעים – החיים זה לא פיקניק. בין כל הטרדות של פרנסה, משפחה, בריאות ועוד, הסופר מרגיש שחוק, חסר אנרגיה. הוא אינו פנוי רגשית לתהליך הכתיבה. הוא רוצה לכתוב, יש לו רעיונות, אבל אינו מצליח להיכנס לתהליך בגלל טרדות חיצוניות.
6. פחד
רבים מפחדים לחשוף את רעיונותיהם, ולפעמים חוששים לחשוף את עצמם ואת סביבתם הקרובה, בגלל חרדה מתגובות של אחרים. לא מדובר בפחד מביקורת ספרותית על סגנון הסיפור, אלא דאגה מתגובות אישיות. תגובות של אנשים שיזהו את עצמם בסיפור, לאו דווקא באור חיובי, או של אנשים שיזהו את הסופר בסיפור ויראו בו משהו שמעולם לא נחשף לפניהם קודם לכן.
7. פרפקציוניזם
הכותב אינו מוכן לקבל משהו שהוא פחות ממושלם. הוא לא מוכן להתפשר זמנית אפילו, ועד שלא יראה בעיני רוחו בדיוק את מה שהוא רוצה לומר, הוא לא יכתוב מילה אחת.
מה עושים עכשיו?
זיהינו את הסיבה, ואמרו לנו שאנחנו כבר בחצי הדרך לפתרון. מה עושים עכשיו?
קל יותר לומר מה לא לעשות:
כל כתיבה (גם אקדמית) היא יצירה, אומנות, בהחלט לא מדע מדויק. אין נוסחה ברורה או צעדים מוגדרים שאפשר לעבור כדי להגיע לתוצאה הרצויה ולהתגבר על המחסום. נדרשת עבודה עצמית רבה, אולי אפילו פגישות עם פסיכולוג כדי לעבד את הסיבה ולהתגבר עליה. ועד אז: אקמול.
וכמובן אפשר בינתיים לקרוא מאמרים על הסיבות למחסום כתיבה, ועל טיפים איך להשתחרר ממחסום כתיבה.
מה יש לך לתרום בנושא?
