יש לי כלבה חמודה, אבל לא כל כך חכמה – את אוצר המילים שהיא מבינה אפשר לספור על יד אחת. כשמנקים את הבית ורוצים שהיא תצא למרפסת אומרים לה "צאי החוצה", וכשרוצים שהיא תיכנס חזרה הביתה… גם אומרים לה "צאי החוצה", כי היא לא מבינה מה זה "היכנסי פנימה".
הכפילות הלשונית במילה "החוצה", החוזרת רעיונית על מילה "צאי", לא מפריעה לכלבה. גם לי זה לא הפריע, עד שיום אחד אירחתי בביתי חברה דוברת ספרדית ומבינת עברית. הכלבה לא הפסיקה לדרוש את תשומת ליבנו, ולכן פקדתי עליה: "צאי החוצה". באותו רגע פרצה חברתי בצחוק אדיר. היא ראתה את מבטי הנדהם, ובין השתנקות לגיהוק ניסתה להסביר מה הצחיק אותה כל כך.
האמת, זה לא כזה מצחיק, אבל היא צודקת – זה די מוזר.
בשפה העברית יש צירופים רבים שנראים מוזרים לדוברי שפות אחרות:
לצאת החוצה | להיכנס פנימה | לחזור חזרה | להתקדם קדימה |
האם מדובר בטעויות לשון נפוצות או בתכונה של השפה העברית?
האקדמיה ללשון העברית כותבת: "לעלות למעלה או לרדת למטה? אפשר פשוט לעלות ולרדת".
מכאן אני מבינה שאין מדובר בפגם מובנה של השפה, אלא בהיגיון בריא: הרי אין אפשרות לעלות למטה או לרדת למעלה, אי־אפשר להיכנס החוצה או לצאת פנימה, והיות שהעניין ברור מאליו מהמילה הראשונה, המילה השנייה מיותרת שכן היא חוזרת על אותה משמעות.
האקדמיה ממשיכה וכותבת: "הצירופים 'לעלות למעלה' ו'לרדת למטה' אינם פסולים ורווחים למשל בעברית של ימי הביניים, אבל בהחלט אפשר להסתפק בפעלים 'לעלות' ו'לרדת'".
היות שיסודות השפה העברית התקנית הם המקורות – תנ"ך, מקרא ומדרשי חז"ל (עוד על כך במאחורי הקלעים של האקדמיה ללשון העברית), יש הכשר לביטויים אלה, למרות הכפילות המיותרת. הבעיה היא שהדברים אינם כה פשוטים, הרי גם המקורות העבריים אינם אחידים בלשונם.
יש הטוענים שהמילה הנוספת נועדה להעצמת הפעלים האנמיים "לעלות", "לרדת", "לחזור" וחבריהם, ובלעדיה המסר אינו ברור דיו. האקדמיה ללשון העברית מסבירה, אך איננה מכשירה ואיננה פוסלת.
בפוסט הרבה מאוד "מאוד" התייחסתי לריבוי השימוש במילה "מאוד" כדי להעצים את המתואר, במקום לחפש מילה מדויקת יותר, חזקה יותר, שתעביר טוב יותר את המסר הרצוי. עצה זו נכונה גם כאן. במקום לחזור (ולא לחזור חזרה!) על אותה משמעות של המילה, כדאי לחפש מילים אחרות לחלוטין.
אם לא מדובר בעלייה קטנטונת רגילה, וברצוננו להדגיש את תלילותו של הכביש או את גובהו של ההר, למשל, במקום לומר "הוא עלה למעלה" אפשר לומר "הוא העפיל" או "הוא טיפס".
לא תמיד נמצא מילים חזקות יותר. למשל במקרה של ירידה במדרגות – אין מילה נרדפת ל"ירד". כדי להימנע מהכפילות ("לרדת למטה"), אם ברצוננו להדגיש את תלילות הירידה או את אורכה כדאי פשוט לתאר את המדרגות (מספרן, גובהן, תלילותן), ואז המסר שלא מדובר בסתם מדרגות פּוּשְׁטיות עובר, ואפשר להסתפק ב"ירד".
יש לזכור שלכל כלל יש גם יוצא מן הכלל. למשל, לא נאמר "הוא נעל" כי אזי לא יהיה ברור אם נעל דלת או נעל נעליים. לא מספיק לומר "הוא חבש" כי לא ברור אם חבש כובע או חבש תחבושת. כמובן אפשר להבין מההקשר, אבל בדוגמאות אלה המשפט לוקה בחסר ללא הכפילות לכאורה.
ד"ר רוביק רוזנטל מתייחס לצירופים מסוג אחר שבהם החלק השני כלול בחלק הראשון, במאמרו יותר עדיף שתצא בחוץ. הוא מביא שפע של דוגמאות – חלקן משעשעות, מהאחרות בא לבכות.
אם הצלחתי לגרום גם לכם להיות מודעים לעודפות הזו ולנקות אותה מכתיבתכם, עשיתי את שלי.
אם כך, ניפגש ברחוב קינג ג'ורג' או ג'ורג' המלך?
שאלה שאלתית: יש לך עוד דוגמאות נוספות לכפילות כזו?
