אונומטופיאה (Onomatopoeia)

בעברית: מצלול

קוטל יתושים

המכשיר הנ"ל נקרא אצלנו בבית "פססס".

למה? הרי זה ברור.

זוהי מילה אונומטופיאית שהמצאנו, ואנחנו דבקים בה.

מהי אונומטופיאה?

אונומטופיאה היא מילה, הברה או אות שמחקה את הצליל של משמעותה, כך שאפשר לשמוע אותו במהלך הקריאה. לא מדובר בתיאור מילולי של הצליל, למשל: "קול חזק, חד וצורם", אלא בחיקוי שלו.

חוקרים סבורים שבתחילת התפתחות השפה המילים שהומצאו מזכירות את משמעותן. למשל, אם תגידו את המילה בקבוק כמה פעמים ברצף, תוכלו לדמיין שאתם שומעים את צליל הנוזל שנשפך ממנו. גם המילה פקק מזכירה את הצליל שנשמע כאשר הוא נחלץ. "ככל שהשפה נעשתה מופשטת וסמלית, השימוש במילים כאלה היה אולי נחוץ פחות, אבל יופיין נשמר" (ציטוט ממהי אונומטופיאה?).

זה מביא אותנו לנושא הפוסט – שימוש באונומטופיאה בספרות.

איך עושה כלב?

בית מהשיר "מקהלה עליזה", לאה נאור

בספרי ילדים וטף השימוש באונומטופיאה נפוץ, בעיקר בהקשר של בעלי חיים. שמות של בעלי חיים, כגון קוקייה, צרצר וקָאָק (סוג של עורב), הם אונומטופיאיים, כמו גם שמות הקולות שהם מוציאים והחיקוי שלהם: ציוץ, צוויץ, ציף־ציף, גִּעְגּוּעַ, זמזום (זזזז) וקרקור; מוּוּוּ, מיאו, האו־האו או הב־הב, קווה־קווה, אי־אה, קוקוריקו ומֶההה.

בית מהשיר "מזבוב ועד פיל, ע' הלל

מילים אונומטופיאיות יכולות רק להזכיר את הדבר האמיתי, גם אם הן לא נשמעות בדיוק כמוהו. מתברר שמה שאנו שומעים הוא תלוי תרבות ושפה – עובדה היא שבשפות שונות המילים האונומטופיאיות שונות.

ניקח לדוגמה נביחה של כלב.

בעברית אנחנו אומרים "הב־הב" או "האו־האו". באנגלית – "ווף־ווף" (woof) או "ארף־ארף" (arf). ברוסית – "גב־גב" (gav). בספרדית "גאו" (guau), בקטלנית "באפ" (bup) וביפנית "וואן־וואן" (wan).

בית מהשיר "לילה טוב", יהונתן גפן

היות שהשפה מעצבת את המציאות ומגבילה את הצלילים שאנחנו יודעים לייצר ויכולים לשמוע, קשה לתרגם יצירות המכילות מילים אונומטופיאיות בלי לאבד את הרובד הנוסף שהן מעניקות. מתרגם מוכשר ידע לזהות את האמצעים הספרותיים ביצירה, כולל מילים אונומטופיאיות, ויהיה מספיק יצירתי כדי לשמור על הרעיון שמאחורי השימוש במילים אלה, גם אם לא בתרגום מדויק.

דוגמה מצוינת לקושי בתרגום של אונומטופיאה היא המעשייה מתחילת המאה ה־19, "שלושה חזירונים קטנים" (Three Little Pigs).

בית מהסיפור Three Little Pigs

דוגמה לתרגום לא מאוד יצירתי היא גרסה המופיעה באתר סיפור קטן:

"'אז אני אנשוף ואנשוף ואני אפיל את הבית שלך', אמר הזאב".

אם נתעלם מהחזרה המיותרת על המילה "אני", ברור שהולך פה לאיבוד שימוש מגוון במילים (יש רק מילה אחת, "אנשוף", שחוזרת על עצמה).

תרגום טוב יותר הוא גרסה של מאיה ריי ומירנדה פאול:

"'אז אנשוף ואפיח ואעיף את הבית שלך', צחק הזאב הרשע".

בגרסה זו נשמרת קצביות כלשהי, ויש חזרה על האות פ' שמזכירה פוּוּוּ של הנשיפה של הזאב, כלומר: ניכר שהתרגום הביא בחשבון את המילים האונומטופיאיות שבגרסת המקור.

של סילברסטיין (Shel Silverstein) כתב שיר שכולו אונומטופיאות. השיר נקרא "יום הרעש" (Noise day), והוא פורסם בקובץ שיריו "ליפול למעלה" (Falling Up). מומלץ לקרוא את השיר השלם.

חלק מהשיר "יום הרעש", של סילברסטיין

בני ואורי הנדל לקחו על עצמם את התרגום המאתגר הזה.

רוצים גם אתם לנסות?

אֶתְנַחְתָּה: מבחר דוגמאות לאונומטופיאה

הרבה מהמילים האונומטופיאיות משמשות אותנו בחיי היומיום.

דוגמאות למילים אונומטופיאיות יומיומיות

אונומטופיאה בספרות

אונומטופיאה בספרות פועלת ברמת התת־מודע, ליצירת תפאורה חיה שאותה אנחנו יכולים לראות ולשמוע. היא כלי נוסף בארגז הכלים של הסופר, כדי לשדרג את יצירתו. שפה יומיומית עלולה להיות די משעממת.

האוטו הרועש הבריח את הציפור ששרה מול חלוני.

המשפט הבא מוסר את אותו מידע בצורה חיננית יותר:

טרטור האוטו הבריח את הציפור שצייצה מול חלוני.

לאונומטופיאה כמה תפקידים בספרות:

העשרת הטקסט

האונומטופיאה מכניסה עושר, גיוון ועניין לסיפור. מספיקה מילה אונומטופיאית אחת כדי לעשות את העבודה, אבל שילוב של כמה צלילים אונומטופיאיים בקטעי פרוזה יוצר השפעה חזקה עוד יותר. שלומית עוזיאל מדגימה זאת בפוסט "זמזום מרשרש מלחשש: בעקבות אונומטופיאות בספרות. בהמשך הפוסט יש דוגמאות נוספות.

השמעת הצליל

קשה לתאר צלילים בדרכים מילוליות, ולא פעם אין בכך צורך. שילוב הצליל עצמו הטקסט נותן לקורא חוויה מוחשית יותר, ועוזר לו לדמיין את הסצנה המתוארת. למשל, איש צעיר מתאבל על מותה של אשתו. הוא נזכר בתקופות שלהם יחד, בעודו הולם בפטיש על קיר שהחליט לשבור.

הוא לקח את הפטיש והחל להכות על הקיר. טְרַח, טְרַח, טְרַח. הוא נזכר באותו קיץ באגם [כמה משפטים המתארים את הזיכרון]. טְרַח, טְרַח, טְרַח. במוחו חזר על המפגש הראשון ביניהם [כמה משפטים המתארים את הזיכרון]. טְרַח, טְרַח, טְרַח. וכו'.

כך הקורא קולט את הסיטואציה שבה האיש נזכר בעוד ועוד אירועים, אך למעשה נמצא לבד בתוך האבק והלכלוך והרעש של הפטיש המכה בקיר. תיאור כזה חזק וחי הרבה יותר מאשר לספר שבעודו שובר את הקיר הוא נזכר בא' ובב' ובג'.

להראות, לא להצהיר. במקרה שלנו – להשמיע

בפוסט להראות, לא לספר (Show, don't tell) כתבתי על החשיבות של תיאור הרגשות במקום הצהרה עליהן. במקרה זה, חיקוי הצליל יעניק לקורא תמונה חיה של הסצנה, על פני ציון העובדה שהצליל נשמע. לכידת צלילים מחיי היומיום לתוך היצירה הופכת אותה למובנת ומורגשת יותר. כאשר הקורא שומע את המתואר, הסיפור מעניק תחושת מציאות שמערבת את הקורא.

תיאור אונומטופיאי זה שבצד ימין מאפשר לקורא לשמוע את הצליל המתואר, דבר שלא יקרה במשפט שבצד שמאל:

כתיבה אונומטופיאית לעומת כתיבה רגילה

דוגמה נוספת היא התחושה שנותנות אותיות חוזרות, שמחזקת מסרים סמויים בסיפור:

שׁושׁי ישבה בשקט, שפופה, שעונה על שולחנה.

האותיות שׁשׁשׁ שחוזרות פה מדגישות את ה"שוּשוּ", הסוד. שקט, לא לגלות. עניין הסוד מובן מעלילת הסיפור – שושי היא אישה שקטה וביישנית, חסרת ביטחון עצמי בגלל סוד כבד שהיא סוחבת בתוכה. רובד נוסף מוענק לקורא בעזרת האונומטופיאה, תזכורת על הסוד הנורא בלי להזכיר שוב את עניין הסוד. הקורא קולט זאת בתת־מודע.

~~~

עכשיו, כל שנותר לנו לעשות הוא  לבדוק כיצד ליישם זאת בכתיבה.

6 עצות מעשיות לשילוב אונומטופיאה בסיפור

1. נצלו את המילים שכבר קיימות בשפה

מילים אונומטופיאיות רבות כבר קיימות בשפה, ואנו משתמשים בהן אוטומטית – בשירים, בפרסומות, אפילו בשיחה עם חברים. מומלץ להתחיל לשים לב אליהן. אפשר להיעזר במילון, לכתוב רשימת מילים שמתאימות לסצנה שלנו, ולחוש אילו מהן המתאימות ביותר להעברת האווירה. יש סיכוי טוב שהן יהיו אונומטופיאיות.

כתיבה אונומטופיאית לעומת כתיבה רגילה

כל אחת מהמילים המודגשות מעבירה את הצליל שהיא מתארת, וכולן ביחד מעצימות את הקול הנשמע בסצנה המתוארת. אפשר לתאר את אותה סצנה בדרך אחרת. די ברור הניסוח העדיף, לא?

ננסה לזהות מילים המחקות את הצליל האמיתי או מעוררות את הצליל במוחו של הקורא, גם אם החיקוי אינו מדויק.

כתיבה אונומטופיאית לעומת כתיבה רגילה

בדוגמה זו התחושה של הקור מועברת במילים שבהן האותיות בררר, הצליל שאנו עושים כשקר לנו. לא מתקבלת אותה השפעה במשפט האחר, שלכאורה מוסר את אותו מידע.

2. כל המוסיף גורע

בחלק מהדוגמאות שמופיעות בפוסט זה יש הגזמה לצורך המחשה. הגזמה מופגנת נמצא בעיקר בקומיקס ובספרי ילדים ונוער, כצורה גרפית להראות השפעות צליליות.

טח, דני חטף בומבה מהספר עב הכרס שרז העיף לו על הראש. זבנג, חזר הספר אל דני ופגע באפו.

לפעמים השימוש באונומטופיאה אינו מעודן דיו, והוא נהיה נדוש עד שהופך לקלישאה (עוד על קלישאות בפוסט מטפורה, דימוי וקלישאה).

ספר ילדים לעומת ספר למבוגרים

שימוש כמו זה אולי מתאים בספרות ילדים ונוער, אך בספרות למבוגרים הוא מוביל את הקורא בכוח למתח הנבנה בסיפור, במקום לתת לו לגלות זאת בעצמו. דרך אלגנטית יותר לספר זאת, גם אם לא אונומטופיאית מושלמת, היא בדוגמה שמשמאל.

בין היתר, ההנאה בקריאה היא להבין לבד ולא שידחפו לנו את האווירה עם פטיש על הראש. בנג!

ביצירות ספרותיות למבוגרים מומלץ לעדן את השימוש באונומטופיאה, לרכך, לרמז. אנחנו רוצים שהיא תוסיף עומק ליצירה ותיקלט אצל הקורא בתת־מודע, ולא תצעק לשמיים. אם האמצעים הספרותיים שבהם אנו משתמשים יבלטו לקורא הרושם שיתקבל הוא של יצירה טכנית, והנאת הקריאה תיפגם. המצב האידיאלי הוא שהשימוש הספרותי ישפיע על הקורא ויוסיף לו הנאה בלי לדפוק לו על הראש, בּוּם, בפטיש חמישה קילו. מסיבה זו גם לא נשתמש באמצעים גרפיים (כגון ההדגשה שעשיתי כאן על המילים "בנג" ו"בּוּם"). המסר צריך לעבור מהמילים עצמן, ולא משימושים גרפיים למיניהם (עוד על כך תוכלו לקרוא בפוסט מה שאלת????? מה ששמעת!!!!!).

3. אין מילה קיימת? אפשר להמציא אותה

יש משהו אינסטינקטיבי באונומטופיאה, אפשר להמציא בלי צורך בהסברים. תמיד כיף לשחק עם השפה, והנאתו של קורא שקולט את המשחק מובטחת.

כתיבה אונומטופיאית לעומת כתיבה רגילה

ההשפעה על הקורא נחלשת בניסוח שבצד שמאל, אך המילים שבצד ימין מוכרות וכבר מאבדות מכוחן מרוב שימוש. יוסיפו עניין מילים חדשות שאינן מוכרות.

הם התנפלו על החטיפים שבמזווה, כשהחשמל נותק.

דקות ארוכות החריחריחרי היה הדבר היחיד שהעיד על נוכחותם בחדר החשוך.

הקורא ידמיין את הצליל, ויבין. בכתיבה נסו להקשיב לסיפור שלכם, וחפשו הברות שיעבירו את הצלילים לנייר.

אפשר להמציא מילים המחקות צלילים בלי שהדבר יפגום ברמת היצירה. להפך, המשחק יכניס עניין וימשוך את הקורא.

בהיסח הדעת היא פתחה את פחית הדיאט קולה, ונבהלה. האם הפססס העיר את בעלה?

היות ששפה היא דבר חי, ייתכן כי בעתיד מילים מומצאות יוכרו כמילה רשמית וייכנסו למילון. דוגמה לכך היא המילה האנגלית tattarrattat שהמציא הסופר האירי James Joyce בספרו Ulysses. הוא השתמש בה כצליל הנשמע כאשר מישהו דופק על הדלת. כמעט מאה שנה אחר כך נכנסה המילה למילון אוקספורד האנגלי. אגב, זו המילה הפלינדרומית הארוכה ביותר במילון זה (עוד על פלינדרומים בפוסט בואו נשתעשע עם השפה / חלק א').

4. יאללה, קצב!

לפעמים האונומטופיאה מגיעה מקצביות הפִסקה ולא מהמילה עצמה. זה נכון בעיקר בשירה, אבל בהחלט ישים גם בפרוזה. אם המילה לא דומה לצליל שהיא מתארת, שימוש חוזר בה כמילה בפני עצמה או כחלק ממילים אחרות, בקצביות מתנגנת, יעשו את העבודה.

כתיבה אונומטופיאית לעומת כתיבה רגילה

השימוש באונומטופיאה בדוגמה זו מעניק קצביות ואווירה לטקסט, נוסף על האותיות ששש שמזכירות לחישה של נחש. הקורא יכול לשמוע את הקול של הנחש מהמילים, מה שלא היה קורה במשפט הפשוט שמשמאל.

5. גם לאותיות יש חשיבות

חזרה על אותיות צליליות מעוררת בתת־מודע של הקורא את הדבר האמיתי.

כתיבה אונומטופיאית לעומת כתיבה רגילה

הצלילים שֹֹֹׂ ו־ֹשֹׁ הרבים שבדוגמה זו מדמים את קול הרוח והנשימות הכבדות. התיאור האחר של אותה סצנה אפשרי, אך עדיף פחות.

חזרה על אותה אות ברצף מיושמת בעיקר בקומיקס, אבל לא רק.

התינוקת ישנה בחדר השני. ששש… הוא היסה את אורה. חחח… היא המשיכה לצחוק בקול תוך התעלמות מוחלטת מבקשתו. בדיוק כשהתכוון להשתיק אותה שוב, בזזז… צלצל הטלפון, והתינוקת התחילה לבכות.

כמובן אפשר לכתוב את אותו טקסט ללא האונומטופיאה, אך ההשפעה על הקורא שונה.

6. לא לחטוא לרוח הספר ולרוח הדמות

מילה אונומטופיאית יכולה לצרום, גם אם היא מתארת נאמנה את הצליל. יש מילים אונומטופיאיות שאינן מתאימות לסגנון המספר.

הוא כל הזמן עושה גרעפסים ופלוֹצים.

ניסוח כזה הוא במשלב שפה נמוך, ואינו מתאים אם שפת המספר או הדובר במשלב גבוה. חלופה קיצונית לניסוח הנ"ל היא משלב שפה גבוה מאוד, שעדיין שומר על המילים האונומטופיאיות:

הוא כל הזמן מגהק ומפיק נפיחות.

רצוי למצוא את כל סקלת הסגנונות שבאמצע, ולבחור את החלופה שמתאימה לסגנון הספר.

ייתכנו מקרים שבהם מילים אונומטופיאיות אינן תקניות או שייכות למשלב נמוך משפת המספר, אבל על כך מפצים הרובד הנוסף וההנאה שהן מעניקות. יש לשקול כל מקרה לגופו, ולהחליט אם החיסרון עולה על היתרון או להפך.

למנה אחרונה: עוד כמה דוגמאות

הדוגמאות הבאות מקובצות לפי אופי הצלילים המופקים. אם בא לכם להשתעשע, מיינו את המילים האונומטופיאיות המופיעות בפוסט זה לפי חלוקה זו.

קולות שהאדם מפיק: קולולו (צהלולים); המהום; בִּמְבּוּם; טפוּ (יריקה); כִּעְכּוּעַ (שיעול קל); גרגור; לִקְלוּק; צִקְצוּק; חרחור; כחכוח; עיטוש / אפטשי / אפצ'י; מלמול; בְּלֵך (קולות גועל); כִּיוּחַ; פטפוט; שוּשוּ (ששש… לסוד).

צלילי אוויר ורוח: נפנוף; המיה.

צלילי מים: שכשוך; טפטוף (טיפה); בִּעְבּוּעַ; ספלאש; פכפוך;

קולות של תנועה: דשדוש.

קולות מכניים: פיצוץ (פצצה); מפץ; צלצול; קליק; פליק; קנאק; טְרַח; פצפוץ (פצפצים); פמפום; פשפוש; ניפוץ; רפרוף; פַּק; צפצוף; פינג־פונג.

צלילי מוזיקה: דנדון; דינג־דונג; דונג; טינג; צפצפה; משרוקית.

לסיום, בקישור יש שיר חביב על אונומטופיאה באנגלית.

עשית שימוש יצירתי במילים אונומטופיאיות? זה המקום לשתף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  אולי יעניין אותך גם

   לשירותי עריכה לשונית, עריכה ספרותית או עריכה אקדמאית 

דילוג לתוכן