באתר של האקדמיה ללשון העברית כתוב: "העברית שלנו משופעת במאות רבות של מטבעות לשון, ואלו מְתבלים את לשוננו ומעניקים לה נופך מיוחד משלה".
מטבע לשון (הנקרא גם ניב או צירוף כבול) הוא צירוף של מילים שמקבל משמעות כלשהי, שונה מהמשמעות המילולית של כל מילה בנפרד או של כולן יחד.
מטבעות לשון בספרות מעשירים את הטקסט ומוסיפים לו עניין, אך כדאי להשתמש בהם בזהירות רבה, משתי סיבות.
בראש ובראשונה, ריבוי מטבעות לשון שחוקים מרוב שימוש כבר הופך לקלישאה (קראו על כך בפוסט מטפורה דימוי וקלישאה), וכבר אינו מעניין. כאשר צירוף מילים כזה מופיע באלפי ספרים, מאמרים, כתבות ופרסומות, ושגור בפיהם של שדרני רדיו וטלוויזיה, הוא שחוק. מטבעות הלשון המוכרים היו יפהפיים בפעם הראשונה, השנייה והשלישית, ואולי עוד קצת. אחר כך נמאס. הם כמו בדיחה טובה, שמספרים אותה כל כך הרבה פעמים עד שהיא כבר לא מצחיקה.
בעת עריכת ספרות אני מעודדת את הסופרים להשמיט את הביטויים השחוקים מספרם או לחדש אותם באמצעות משחק עם מרכיבי הביטוי, לקבלת שימוש שונה מהמקובל (על כך תוכלו לקרוא באתר "נקודת מפנה" של רחלי לביא: איך כן כותבים קלישאות).
זה מביא אותי לסיבה נוספת שמחייבת זהירות בשימוש במטבעות לשון.
כאשר הביטוי נשחק, כבר שוכחים את השימוש הציורי בו ואת המשמעות המקורית, ומכאן קצרה הדרך לשימוש שגוי. יש הבדל בין שינוי מכוון של מטבע לשון שמכירים היטב, שינוי שנעשה כדי לרענן אותו ולחדשו, ובין שיבוש לא מכוון.
שיבושים כאלה יכולים להיות משעשעים ביותר, אך אם יופיעו בטקסט שלכם, הצחוק לא יהיה איתכם אלא עליכם. השיבוש אינו נובע מבוּרוּת, אלא פשוט בלהט הכתיבה מתפלחות לכותבים טעויות והם עיוורים להן (עוד על כך בפוסט על הגהה, עריכה ומה שביניהן). בימינו קל מאוד לפתוח מילון אינטרנטי ולוודא שאכן מטבעות הלשון נכונים. כדאי תמיד לבדוק.
בסדרת קצרצרים זו מוצגים לפניכם שיבושי מילים ושיבושים של מטבעות לשון שנתקלתי בהם במהלך שנות עבודתי בעריכת לשון וספרות.
מדוע?
כי לפעמים הם משעשעים, אך גם למען יראו וייראו.
קבלו את 6 הראשונים.
האם אתם מזהים את השיבוש?
הניסוח הנכון נמצא מתחת לכל עיגול. לא להציץ!
