פעמים רבות אני חושבת על כך שיחסית למה שהיה בעבר, כיום קל לכתוב ולערוך. פעם היה צריך לכתוב ביד, לתקן, ושוב לכתוב ולתקן, וכאשר הקשקושים כבר בלתי קריאים – להעתיק, ושוב וחוזר חלילה. כדי לקבל מידע היינו צריכים ללכת פיזית לספריות ולנבור שם, להתכתב עם יודעי דבר שיוכלו להשיב על שאלות שתשובות להן לא נמצאות בספריות, ובכלל – להתאמץ. להתעקש. להיות נחושים ולא להתייאש, כי המשימה לא הייתה פשוטה בכלל. כיום – הכול במרחק של קליק. גוגל, בינה מלאכותית, מילונים דיגיטליים, מאגרי מידע. כיום האתגר אינו איתור המידע הנחוץ אלא זיהוי מידע אמין בתוך שפע המידע הקיים.
אם מלאכת הכתיבה כה קשה, מדוע בכלל אנשים טרחו לכתוב, ומדוע הם כותבים באושר (ולא כל כך בעושר) עד עצם היום הזה?
בפוסט זה מפורטות הסיבות הרבות לכתיבה.
לשם מה אנו כותבים?
כשניגשתי לכתוב את הפוסט, היה רק טבעי שאנצל זאת לבדוק את כלי הקליק החדש שחדר לחיינו. כמו רבים מאיתנו, הייתי סקרנית לבדוק את הגבולות של הקלות הנסבלת בהחלט של הכתיבה בימינו אנו. הגבולות כיום נמצאים בבינה המלאכותית, AI. השתמשתי בכלי ChatGPT, והיות שהוא דובר אנגלית, שאלתי אותו:
Why do people write?
הרובוט, שזכה ממני לכינוי החיבה רוֹבִּי, עשה את מלאכתו נאמנה, ונתן לי שש סיבות לכך שאנשים כותבים.
לא הסתפקתי בזאת, וביקשתי ממנו סיבות נוספות. שאלתי:
Are there more reasons for people to write?
בשמחה רבה הוא נתן לי רשימה נוספת. שאלתי שוב אם יש סיבות נוספות, והוא המשיך וענה שיש סיבות נוספות, ונתן רשימה נוספת, וחוזר חלילה.
תמהתי עד מתי ימשיך להניב תשובות, או ליתר דיוק – מי מאיתנו יתייאש ראשון, האם רוֹבִּי יגיד סוף סוף שנגמרו לו הסיבות, או לי יימאס לשאול אותו שוב ושוב את אותה שאלה?
אחרי עשרה סבבים כאלה נשברתי. הבנתי שנוכל להמשיך ככה לָנֶצַח, ושמתי נקודה. מתברר שלרוֹבִּי שלי יש בעיות זיכרון. הוא נתן עוד ועוד תשובות שכבר נתן קודם, רק במילים אחרות. לוּ הייתי ממשיכה לשאול אותו, כנראה היה ממשיך ומשיב את אותן תשובות.
מזל שתחילה כתבתי טיוטה לפוסט זה מראשי הקודח. הבנתי שרוֹבִּי לא יכול להכין עבורי את שיעורי הבית. הוא עזר, בהחלט. השוויתי את התוצאות שנתן לטיוטה שאני כתבתי, עיבדתי את תשובותיו ואיחדתי נושאים מאותו סוג יחד, לפי סדר חשיבות (לדעתי, כמובן). הצטרכתי גם לתרגם את דבריו לעברית במילים שלי (בחרתי לנסח את השאלות באנגלית, כי בעברית רוֹבִּי מניב פחות תשובות, לאט יותר ובתרגום מכונה עילג, בשפה תרגומית).
כשסיימתי לעבד את תשובותיו של רוֹבִּי התברר ש־60 התשובות שלו הצטמצמו ל־15. בפוסט זה אני משתפת אתכם בתובנות שאליהן הגעתי בעזרתו של רוֹבִּי, ומוסיפה אחת שהוא פספס.
מה רוֹבִּי סיפר לי?
בואו נרחיב: מדוע אנשים כותבים?
- תקשורת: כתיבה מאפשרת העברת מחשבות, רעיונות ורגשות, מעבר למגבלות של מקום או זמן, כלומר: אין צורך לעשות זאת פנים מול פנים. למשל, דוא"ל או SMS, דו"חות, מכתבים, מאמרים.
- העברת מידע עדכני: כתיבה כדרך להעביר מידע חשוב, חדשות היום, אזהרות מסע וכדומה, בטקסטים כגון חדשות עיתונאיות ואתרים ממשלתיים.
- תיעוד: כתיבת מידע לשימוש עתידי, לשימור ההיסטוריה האנושית או האישית, לשימור תרבות. דוגמאות לטקסטים כאלה הן סיכומי שיעור, סיכומי ישיבות, ביוגרפיות, ספרי היסטוריה, סיפורי עמים, אגדות, מיתולוגיות העוברות מדור לדור.
- ביטויי יצירתיות ובידור: שימוש בדמיון לשם כתיבה אסתטית ומבדרת, תוך שימוש במילים בצורה יצירתית ומגוונת, יוצר עניין וגורם הנאה. למשל, ספרי שירה וסיפורת, מחזות, משחקי מילים.
- חינוך ושיתוף בידע: כתיבה ככלי להוראה וללמידה. הכוונה להוראות שימוש, דפי מידע בתרופות, ספרי לימוד ומדריכים, מאמרים.
- ריפוי: כתיבה "מהיד לנייר" היא דרך לחקור מחשבות ורגשות, לשקף את התת־מודע ולהתמודד עם חוויות קשות ועם רגשות כואבים. התחום הטיפולי העוסק בכך נקרא ביבליותרפיה. בדרך כלל התוצרים הם אישיים, אלא אם ממנפים אותם ליצירה היוצאת לאור.
- תעמולה: העלאת מודעות ורצון להשפיע על הקוראים וכך לגרום לשינוי חברתי, סביבתי ופוליטי. זוהי כתיבה של אקטיביסטים, של עיתונאים ושל פוליטיקאים, וכן של פרסומאים למטרות מסחריות. הכוונה לפרסומות, טקסטים שיווקיים, תעמולה פוליטית, נאומים ופוסטים ברשתות החברתיות.
- השראה ומוטיבציה: גּוּרוּאִים שונים כותבים כדי להמריץ אנשים לשפר את עצמם בתחומים שונים, כגון בתחום הכלכלי והרוחני. יש שפע של ספרי הדרכה, הרצאות ומאמרים שזוהי מטרתם.
- בניית מותג אישי או מקצועי: הכותב ממצב את עצמו כאדם אמין וכאוטוריטה בתחומו. אנו מוצאים זאת בבלוגים מקצועיים, בפוסטים ברשתות החברתיות, במאמרים ובכתבי עת מקצועיים.
- חקר וגילוי: כתיבה לחקר רעיונות ומציאת נקודות מבט חדשות. הכתיבה ככלי העוזר לסדר את המחשבות בצורה הגיונית, ולפתח חשיבה ביקורתית. התוצרים של החקר הם מאמרים, מחקרים מדעיים ומשימות אקדמיות שונות, אך גם תוצרים אישיים שעוזרים בהחלטות חשובות.
- פרנסה: אנשים כותבים עבור אחרים, זוהי העבודה שלהם: עיתונאים, קופירייטרים, נותני שירות בכתיבה טכנית ובכתיבת תוכן.
- ביטוי להערכה (או להפך): אנו כותבים כדי לשמח אנשים שאנו אוהבים ולהביע את הערכתנו ואת אהבתנו, ולהפך – כותבים כדי להתלונן על עוולות שנעשות, בברכות (ימי הולדת, נישואין, חגים, פרישה), במכתבי המלצה מקצועיים ובמכתבי תלונה.
- גישור על פני מגבלות שפה: בימינו אפשר לכתוב כל דבר באפליקציות תרגום, וכך לתקשר עם אנשים גם אם אין ביניהם שפה משותפת, למשל: בנסיעות לחו"ל (נחוצה זהירות בשימוש בכלי תרגום, על כך בפוסט מכונה עם לב של אבן).
- סדר חברתי: כתיבת חוקים חברתיים המשובצת בסיפורי "למען יראו וייראו", לשמירה על סדר ועל נורמות בחברה. רואים זאת היטב בתנ"ך, בקוראן ובברית החדשה, וכן בספרי חוקים משפטיים ובחוקות.
- בניית קהילה: איחוד קבוצת אנשים יחד סביב אמונות או חוויות משותפות או סביב תחביב משותף, בבלוגים ובפורומים שונים.
- מה שרוֹבִּי לא אמר הוא המובן מאליו – אנשים כותבים כדי לא לשכוח. הרבה ממה שהוא סיפר לי יכול להיכנס לקטגוריה זו – סיכומי הרצאות, נאומים, ספרי תיעוד כאלה ואחרים ועוד ועוד. אפילו רשימת קניות בסופרמרקט נכנסת לקטגוריה זו. העיקר – לא לשכוח.
על כתיבה ככלי שימושי חלק ב תוכלו לקרוא כאן.
ש סיבות נוספות לכתיבה שפספסתי? מהן הסיבות שלך לכתוב? אשמח לדעת בתגובה כאן למטה.
