בפוסט זה התייחסות לכלי הכתיבה, שהם קלים ונעימים לשימוש בימינו, לעומת אמצעי הכתיבה שהיו נהוגים בעבר. ככל שכלי הכתיבה והפצת התוצר הכתוב נהיו זמינים וקלים יותר לשימוש, כך הלכו ורבו הסיבות לכתיבה (ראו בפוסט הכתיבה ככלי שימושי / חלק 1) והאנשים שכתבו.
האם היה תמיד קל לכתוב? איך אנשים כתבו בעת העתיקה ועד היום?
מיהם האבות הקדמונים של העיפרון והעט?
הידעתם שיש דבר כזה שנקרא חֶרֶט? זהו כלי כתיבה שפועל על ידי חריטה.
הסימנים הכתובים העתיקים ביותר שהתגלו חרוטים על קירות של מערות קדומות. זו הייתה מערכת פיקטוגרפית – ייצוג של מילים בעזרת ציורים. לצורך כך השתמשו בכל דבר חד אפשרי היכול לחקוק בסלע.
אחת משיטות הכתיבה הקדומות הייתה חריטה על לוחות חרס לחים, בעזרת קנים מחודדים. היוונים והרומאים כתבו בעזרת חֲרָטִים על לוחות שעווה.
כל זה לא היה ממש פרקטי.
חריטה כרוכה בעבודה מאומצת רבה, שלא לדבר על כך שהחרסים כבדים ושבירים, והשעוות אינן עמידות בחום השמש. לא פלא שחיפשו דרך לכתוב על שטח הפנים של חומרים במקום לחרוט בהם, ומכאן קצרה הדרך לכלי כתיבה שעשו שימוש בדיו.
משטחי כתיבה וכלי כתיבה בעת העתיקה
המצרים הקדמונים גילו דרך לייצר פפירוסים – סוג של נייר שהוכן מצמח הגומא.
הם השתמשו בכלי כתיבה שהקצה שלהם במבנה משולש שקצהו מחודד ובסיסו רחב. השפיץ נטבל בדיו, וכך כתבו על הפפירוסים.
היוונים והרומאים כתבו על פפירוסים בעזרת עופרת ופחם.
באירופה נהגו לכתוב על גווילים – הצד הפנימי של עור בהמה לאחר עיבודו, היות שגומא הפפירוס אינו גדל שם. רק בשנת 105 לספירה הומצא בסין תהליך לייצור נייר הדומה לזה שאנו מכירים כיום. הידע התגלגל לאירופה רק במאה ה־11. הנייר החליף את הפפירוסים, את הגווילים ואת שאר החומרים מהטבע שעליהם נהגו לכתוב, בעזרת דיו.
בימי הביניים השתמשו לכתיבה בעצמות שלקצותיהן חוברה מתכת מחודדת שנטבלה בדיו. בתקופה מאוחרת יותר החלו להשתמש בנוצות שהקצוות המחודדים שלהן נטבלו בדיו.
חשבתם פעם על כמויות הדיו שנשפכו והכתימו שולחנות ומפות, שלא לדבר על הכתמת הניירות שעליהם כתבו?
עסק מלוכלך, נכון?
לא פלא שחיפשו פתרונות אחרים.
ואז באו לעולם העיפרון והעט
עיפרון הוא כלי כתיבה עשוי מגרפיט, חֵמָר ומים ביחסים שונים, שחוממו לטמפרטורה גבוהה והוקפו במבנה גלילי קשיח. איזה פטנט גאוני: קל משקל וקל לשימוש, לא מלכלך ויכול לשמש לכתיבה זמן רב עד שנגמר. יתרון נוסף הוא שאפשר למחוק אותו, בניגוד לדיו.
למרות המצאת העיפרון, השימוש בנוצות ככלי כתיבה נמשך עד המאה ה־19, אז המציאו עטים שהקצה שלהם עשוי ממתכת. הם פעלו כמו הנוצה, אבל החזיקו מעמד זמן ארוך יותר.
בתחילת המאה ה־19 הומצא העט הנובע – מְכל דיו שבקצהו הציפורן, שייתר את הצורך להשתמש בקסת דיו.
בסוף המאה ה־19 הומצא העט הכדורי המוכר לנו כיום.
אוי, היד כואבת
עד כאן מדובר על כלי כתיבה ביד. מי בימינו כותב ידנית? רק דינוזאורים כמוני.
המצאת הדפוס המודרני באמצע המאה ה־15 אִפשרה הפצה של טקסטים כתובים ארוכים ורבים (ספרים, עיתונים), תוך זמן קצר ובזול יחסית, אך בשלב זה הדפוס עדיין לא החליף את כתב היד של הטקסטים שהודפסו והופצו.
רק לאחר המצאת מכונת הכתיבה, לקראת סוף המאה ה־19 יכלה היד לנוח קצת.
לצעירים שבחבורה אספר שמכונת הכתיבה היא האב קדמון של תוכנת Word המוכרת לכולנו (עוד על מכונות הכתיבה תוכלו לקרוא בפוסט מיקום האותיות במקלדת).
רק בשנות ה־70 של המאה ה־20 נכנסו לשימוש מסכי מחשב ומקלדות למטרות כתיבה בתוכנות פשוטות שנקראו מעבדי תמלילים. ה־Word הנפוץ בימינו למטרות כתיבה הוא מעבד תמלילים משוכלל. כיום המחשב הוא כלי הכתיבה הנפוץ ביותר בשימוש.
וחוזר חלילה?
פוסט זה נפתח בפיקטוגרפיה ומסתיים במדיה הדיגיטלית. כיום הצעירים עושים שימוש רב באימוג'ים, מעט מאוד במילים כתובות (תוכלו לקרוא על כך בפוסט מה שאלת????? מה ששמעת!!!!!). האם אנו חוזרים למערכת הסמלים והציורים שמהם התחילה הכתיבה?
לסיום
את הסרטון החביב Writing Instruments Throughout History גיליתי אחרי שסיימתי את נבירת המידע לצורך כתיבת הפוסט הזה. הוא היה יכול לחסוך לי זמן רב. הסרטון כולל את מה שכתבתי, אך הוא גם מזכיר כלי כתיבה נוספים וגרסאות שונות של כלי הכתיבה המפורטים בפוסט זה. מומלץ לצפות.
מתי פעם אחרונה שכתבת בכתב יד? בעיפרון או בעט? שווה לנסות, זה מפעיל אזורים אחרים במוח ויכול לעזור ליצירתיות.
