קוד אתי לסופרים ולעורכים

כדי להגיש הצעת מחיר, העורך מקבל לידיו את הספר הנדון או חלקים ממנו. אם בסוף העורך לא יעבוד על הספר (מיוזמתו או כי הסופר בחר לתת אותו לעורך אחר), חלה עליו אותה חובת סודיות כמו לאחר קבלת העבודה. רק הסופר הוא זה שמחליט מי רואה את עבודתו ובאיזה שלב. אומנם אין לעורך הגנה חוקית לחיסיון כמו שיש לעורכי דין, לרופאים או לכמרים, אך יש לו מחויבות מוסרית להקפיד על חיסיון.

הסופר מפקיד בידי העורך ספר שעליו עמל רבות והקדיש לו משאבים פיזיים ונפשיים. ספר זה יוצא לאור לאחר עריכה קפדנית, ובמצב שונה לחלוטין ממצבו הגולמי ההתחלתי, לפני העריכה.

ירמי פינקוס, המאייר שליווה את טוריו של מאיר שלו במשך 26 שנה, נפרד ממנו מעל דפי מוסף השבת של עיתון "ידיעות אחרונות" (14.4.2023). בין היתר הוא כתב:

"מאיר, הסופר הגדול והמהולל, הפגין אומץ לא מצוי: חשיפת הטקסט במצבו הגולמי יכולה להביך אדם…"

הגיוני שסופרים מעדיפים להראות לזרים את המוצר הסופי בלבד. חובה על העורך לתת לסופר סביבה בטוחה לטיוטות, והבטחה שאיש לא ידע על טעויות או על שטויות שהיו בהן.

בעלי זיכרון בכם עלולים להאשים אותי שעברתי על חיסיון בבלוג זה, בקטגוריה "טיפים לסופר המתחיל". אזכיר שאומנם נתתי דוגמאות רבות שעלו בעבודתי עם השנים, אך לאחר השינויים שביצעתי אפילו הסופרים לא יזהו את עצמם בדוגמאות.

על העורך לתקן, להעיר ולהסביר בצורה מכבדת.

לא רק הסופר נדרש לשיח פתוח ומכבד, אלא גם העורך.

על העורך לכבד את הסופר ואת עבודתו, גם אם היא איננה מוצאת חן בעיני העורך, ולקבל את דעתו של הסופר גם כאשר זה אינו מסכים לכל שינויי העריכה. הסופר השקיע בכתיבה מאמץ פיזי ונפשי, ולכן יש לגשת אל הספר ברגישות.

הרחבה על חיכוכים אפשריים בין העורך לסופר והצעות לאופן ניהול התקשורת תוכלו לראות בפוסטים האם הלקוח תמיד צודק? ואוהב, לא אוהב, אוהב, לא אוהב.

ככל שביכולתו, העורך יוודא שהסופר עומד בקוד האתי, ויפנה את תשומת ליבו במקרים הסוטים מכך.

העורך יכול לוודא שאכן יש מירכאות סביב קטעים מצוטטים ושיש אזכור למקורות. הוא יעלה שאלה כאשר נראה לו שייתכן כי מדובר בציטוט או אם עולה חשש שקיימת התאמה בין הדמות הסיפורית לדמות האמיתית, אך אין ביכולתו לזהות סטיות אתיות – בין שגניבה ספרותית ובין שלשון הרע. אין זה מתפקידם של עורכי ספרות לחפש אחר נכונות פרטי המקור המאוזכר.

העורך ישמור על קולו של הסופר.

חלק מהכבוד לסופר וליצירתו מתבטא בהקפדה על שמירת קולו. בפוסט סטיליסטיקה כתבתי על כך שאפשר לכתוב בדיוק את אותה עלילה בסגנונות שונים. הבחירה בסגנון כזה או אחר היא העדפה אישית. בעת עריכה, העורך חייב לוודא שיש האחדה בסגנונו של הסופר (ראו על כך גם בפוסט עקביות – זה כל הסיפור), אך עליו לוודא שהשינויים שנעשים אכן נחוצים לשיפור היצירה, ואינם רק העדפה של העורך.

העורך ישקף לסופר את חוזקותיו ואת חולשותיו.

העורך לא יימנע משיחה קשה וממתן ביקורת מקצועית, גם אם התוצאה תהיה תוספת עבודה עבור הסופר ועבור עצמו. עליו לומר את דעתו הכנה על היצירה (בצורה מכבדת), גם אם קשה לסופר לשמוע זאת. עליו להסביר לסופר את השיקולים שהובילו לשינויים המוצעים.

העורך יבצע את עבודתו בהתאם למטרותיו של הסופר, תוך שמירה על ערכים מקצועיים.

יש סופרים שכותבים עבור קהל יעד מסוים ובתקווה להרוויח כסף. מעטים הם הסופרים שמצליחים להרוויח למחייתם רק מספריהם. אפילו המשובחים שבהם נאלצים (או אולי רוצים ונהנים מזה?) לתת הרצאות, להעביר סדנאות כתיבה ועוד. למרות זאת, אם בהתקשרות הראשונית הסופר מצהיר שמטרתו מסחרית, תפקיד העורך להביא את הספר למצב הטוב ביותר האפשרי, במסגרת המגבלות (דוגמה לכך ראו בפוסט האם אפשר ליצור יש מאין?), גם אם הן שיקולים מסחריים שאינם קשורים לאיכות הספרותית של הספר.

אם נמנע מהעורך להמשיך בעבודתו בהתאם לאמור לעיל, יודיע על כך לסופר וינסה כמיטב יכולתו למצוא לסופר פתרון אצל עמיתים למקצוע. 

אם נאלץ העורך להפסיק את העריכה לפני סיומה, עליו לתת לסופר הודעה על כך ללא דיחוי, וחובה עליו, במידת האפשר, לדאוג שהדבר לא יפגע בענייניו של הסופר. על העורך לשלוח לסופר את כל הקבצים הרלוונטיים להמשך העריכה. למרות זאת, העורך רשאי לעכב אצלו קבצים ערוכים אם הסופר טרם שילם לו את שכרו על העבודה שכבר עשה.

העורך יבצע את העבודה על פי תנאי ההסכם, ויגיש בקשה הוגנת לתשלום.

העורך מתחייב לסיים את העריכה בזמן לפי תנאי ההסכם, אלא אם הסופר הוא זה שעיכב את העבודה.

על העורך להגיש חשבון הוגן ונאמן להצעת המחיר – אם הצעת המחיר מבוססת על שעות עבודה (לא גלובלית), למשל 70 שעות עבודה, והעריכה בפועל נמשכה 50 שעות, על העורך לחייב עבור 50 שעות בלבד. מנגד, הערכת הזמן שהעורך נותן מחייבת אותו. הערכת זמן קרובה למציאות היא חלק מהמקצועיות של העורך, והיא משתכללת עם הניסיון. אם הערכת משך העבודה הייתה בפחות שעות משנדרש בפועל, עליו לספוג את הפער, כל עוד הסופר מצידו עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם ביניהם ולא הוסיף עבודה.

העורך לא ידרוש לעצמו זכויות על הספר שערך.

גם אם התערבותו של העורך בספר רבה, וגם אם התוצר הסופי שונה בניכר מהטקסט הגולמי שהסופר הגיש לעריכה, זכויות היוצרים על הספר שייכות לסופר (או להוצאת הספרים, במקרה שהסופר אינו מוציא את ספרו לאור באופן עצמאי). העורך מקבל את שכרו עבור עבודת העריכה בלבד. היוזמה והרעיון שייכים לסופר, גם אם חלק גדול מהביצוע בפועל הוא עבודת העורך.

העורך מתחייב להיות לומד תמידי, כדי לחדד את כישוריו ולהרחיב את מיומנויותיו.

כמו במקצועות חופשיים אחרים, עורך מקצועי חייב להיות בתהליך מתמיד של למידה והתעדכנות – העמקה של כישורים קיימים ולמידת נושאים חדשים. שפה היא דבר חי ומשתנה, האקדמיה ללשון העברית משנה כללים מעת לעת, הטכנולוגיה מתפתחת ונחוצים כישורים תומכים (כמו כלים ממוחשבים מסייעי עריכה), וגם מיומנויות הקשורות ביחסי אנוש חשובות. כדי לשמור על איכות עבודתו, אסור לעורך להסתפק במידע שממנו יצא מהמוסד שהעניק לו את התעודה. עליו להמשיך ללמוד באופן עצמאי, להשתתף בקורסי העשרה רלוונטיים, להיות חלק מקבוצות תוכן מקצועיות ועוד.