כל המוסיף גורע

בועיות דיבור שבהן כתוב בלה־בלה־בלה

"כל המוסיף גורע" – זוהי הגרסה העברית הישנה של חז"לינו לביטוי Less is More (פחות זה יותר). בכך עוסק הפוסט הזה – במילים עודפות שאין מקומן בטקסטים שלנו.

בפוסט גיבוב של מילים הצגתי 6 דוגמאות לניסוחים מסורבלים. אלו ניסוחים תקינים דקדוקית אך פוגעים במיקוד המסר ובזרימה של רצף הקריאה, ועל כן יש לתקנם. הפוסט מילים ריקות הוא המשך לגיבוב המילים, ובו נתתי דוגמאות נוספות למילים עודפות.

פוסט זה מחדד את הבעייתיות של המילים המיותרות. לפני הצגת הדוגמאות אתייחס לעצם הנטייה להרבות במלל ולבעייתיות שבה.

מהו מלל עודף?

הגדרה למילה "מלל": דיבור ריק, פטפוט נטול תוכן מעשי או תוכן של ממש (מילון רב־מילים). הכוונה היא למילים שמאריכות משפטים יותר מהנחוץ. כדי לחזק את המסר ולהעבירו בתמציתיות קלה לעיכול רצוי למחוק את המילים המיותרות האלה.

מעשית, מלל עודף הן כל אותן מילים שמחיקתן אינה פוגעת במסר, כלומר – מילים ריקות.

מה בעצם רע במלל רב?

כאשר מילים מוסיפות אורך למשפט בלי לתרום לאיכות הטקסט, עיוני או סיפורי, זה רע.

כאשר מילים עודפות יוצרות משפטים מעורפלים, ובשל כך הקורא צריך להתאמץ יותר כדי להבינם, זה רע.

כאשר עודף המילים מביא לניסוח אבסורדי זה רע (כפי שאפשר לראות בחלק מהדוגמאות בפוסט לא התכוונתם להצחיק, נכון?).

כל אחד מאלה בסיכומו של דבר יעייפו את הקורא עד שינטוש את הספר.

כיצד לנקות את המלל העודף?

נדיר שמי שעמל על מלאכת הכתיבה והשקיע בה את נשמתו יוכל לזהות את המלל העודף בטקסט של עצמו. לשם כך נדרשות עיניים נוספות, לשם כך קיימים עורכים. אולם אל לסופר לבנות על העורך, כיוון שבשל אותו ניסוח מסורבל ועודף ייתכן שהספר לא יגיע לידי העורך כלל. טקסטים רבים נפסלים עוד לפני הגיעם לשלב העריכה, בשלב הלקטורה – השלב שבו ניתנת חוות דעת על הספר שלכם, ולפיה הוצאות הספרים מחליטות אם הוא ראוי לפרסום או לא. לכן כדאי לכם להגיש את הספר בצורתו הטובה ביותר האפשרית.

ריכזתי כאן כמה כללי אצבע לזיהוי העודפות בטקסטים שלכם, והמלצות לתיקון.  

החליפו הכברת מילים בפעלים חזקים

שָׁאֲפוּ להימנע משרשור של מיליות יחס

כאשר שתי מילים אומרות אותו דבר, אל תשתמשו בשתיהן אלא בחרו אחת

חשדו במילה "היה" ובהטיותיה, ובדקו אפשרויות לביטולה

זַהוּ שם תואר אחד חזק כתחליף לכמה שמות תואר

העדיפו שמות תואר ספציפיים על פני מעצימים ותיאורים כלליים

החליפו כתיבה פסיבית בפעילה (אלא אם במודע החלטתם שנדרשת כתיבה פסיבית, על כך בפוסט עתידי)

העדיפו אמירה פשוטה על מבנה משפט מפותל

החליפו ניסוחים עתירי מילים באפשרויות חסכוניות יותר

הימנעו ממשפטים מורכבים, ארוכים, עשירים בפסיקים, אלא אם הם תורמים למסר (על חריגים בסוף הפוסט)

החליפו פעלים הבנויים מכמה מילים בפעלים אחרים

גשו ישר לעניין

בחלק מהדוגמאות הנ"ל אולי תאמרו שאני קטנונית, שהבדל של מילה אחת או שתיים הוא לא כזה נורא.

צודקים, בפני עצמו זה לא נורא. אבל המשפטים האלה הם חלק מספר או ממאמר, וסביר להניח שאם זהו סגנון הכתיבה, הם יופיעו לאורך כל היצירה. עדיין אתם חושבים שאני קטנונית?

הכול עניין של מינון. כאשר טקסט שאפשר להדק אותו לעמוד אחד משתרע על פני שניים או שלושה עמודים, ברור שיש בו בעיה. במקרה כזה הגודש מצטבר ומעיק. העודפות הזאת מקשה על הקורא להתרכז בעיקר.

האם תמיד ריבוי מילים הוא דבר רע?

למרות הכתוב מעלה, ולמרות ההמלצה למחוק ולהדק, לפעמים השימוש במלל רב הוא סגנון כתיבה הבא לשרת מטרה (על סגנונות כתיבה קראו בפוסט סטיליסטיקה). למשל, לפעמים מלל רב המתבטא בחזרתיות מכוונת נכתב לשם הדגשה, משיכת תשומת לב, קצביות המשפט או כמסר סמוי בין השורות. כאשר המלל הרב או המשפטים הארוכים והסבוכים נעשים בכוונת תחילה, אי־אפשר להתבלבל – אתם תזהו זאת מייד.

כמובן איננו רוצים להגיע לתמצות כה מדוקדק שהתוצר יהיה בלתי קריא מרוב שהוא משעמם. בתמצות מוגזם אנו עלולים לאבד את הסיפור ולהישאר עם דיווח יבש.

תפקידו של הסופר לשמור על איזון בין החסרונות של עודף מילים ובין החסרונות של תמצות יתר. בפשטות – כל מילה וכל משפט נבדקים גם בפני עצמם וגם כחלק מרצף הסיפור. כך הסופר מחליט באופן מודע על הניסוח הנכון, ניסוח שיהיה קל להבנה וימשוך את הקורא לתוך הסיפור, לתוך החוויה שהסופר עמל קשה להעניק לו.

רוצה לשתף קשיים והתלבטויות בזיהוי ו/או בתיקון ניסוחים? מהן התחושות המתעוררות כאשר נדרש ממך לתקן טקסטים שכתבת?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  אולי יעניין אותך גם

   לשירותי עריכה לשונית, עריכה ספרותית או עריכה אקדמאית 

דילוג לתוכן