כל המוסיף גורע

למרות הכתוב מעלה, ולמרות ההמלצה למחוק ולהדק, לפעמים השימוש במלל רב הוא סגנון כתיבה הבא לשרת מטרה (על סגנונות כתיבה קראו בפוסט סטיליסטיקה). למשל, לפעמים מלל רב המתבטא בחזרתיות מכוונת נכתב לשם הדגשה, משיכת תשומת לב, קצביות המשפט או כמסר סמוי בין השורות. כאשר המלל הרב או המשפטים הארוכים והסבוכים נעשים בכוונת תחילה, אי־אפשר להתבלבל – אתם תזהו זאת מייד.

כמובן איננו רוצים להגיע לתמצות כה מדוקדק שהתוצר יהיה בלתי קריא מרוב שהוא משעמם. בתמצות מוגזם אנו עלולים לאבד את הסיפור ולהישאר עם דיווח יבש.

תפקידו של הסופר לשמור על איזון בין החסרונות של עודף מילים ובין החסרונות של תמצות יתר. בפשטות – כל מילה וכל משפט נבדקים גם בפני עצמם וגם כחלק מרצף הסיפור. כך הסופר מחליט באופן מודע על הניסוח הנכון, ניסוח שיהיה קל להבנה וימשוך את הקורא לתוך הסיפור, לתוך החוויה שהסופר עמל קשה להעניק לו.