אֶה־בֶּה־צִיגָלֶה־מֶה הוא ביטוי המחקה פעייה של עז קטנה ("ציג" זה "עז" ביידיש, והסיומת "לה" באה להקטין, כמו חנה'לה). הורים נהגו לומר זאת לילדיהם בדרישה שיפסיקו לגמגם ולהסס, וידברו כבר לעניין.
איך זה קשור לפוסט זה?
בפוסט זה נלמד לנקות את הטקסט שלנו מה"אֶה־בֶּה־צִיגָלֶה־מֶה", כך שהטקסט יזרום בשטף ובהיגיון. זהו המשך לפוסט גיבוב של מילים, שבו תיארתי 6 ניסוחים מסורבלים שכדאי לפשט על ידי מחיקת מילים עודפות – מילים שהן נְבוּבוֹת (ריקות) – מילים שהשתרבבו לטקסט אך אין להן משמעות ואינן מקדמות את המסר.
מהן מילים ריקות ומדוע כדאי לנקותן מהטקסט שלנו?
מילים ריקות הן מילים שאינן נושאות בתוכן מידע משמעותי ואינן תורמות בשום דרך לטקסט, כלומר: מחיקתן לא תגרע דבר מהמסר ומהסיפור, ולהפך – השארתן תגרע מהמסר. אלו מילים עמומות, מקטינות, שמשדרות חוסר ביטחון ורק מורידות מאמינות הכתיבה כולה. כל טקסט – ספרותי או עיוני – צריך להיות מדויק ומהודק, וכל מילה בו חשובה. הוספת מלל מיותר גורמת להנמכה של הטקסט ולפיזור תשומת ליבו של הקורא מהעיקר.
בשפה המדוברת, מילים כאלה משמשות כממלאות מקום (כמו אהם־אהה־אאא), להשהיה עד שנסדר את המחשבות שלנו ונמשיך לומר את מה שרצינו.
שלא כמו בשפה המדוברת, בטקסטים כתובים אין צורך במילים שיתנו לנו זמן לסדר את מחשבתנו. בטקסט כתוב אין מה למהר, ואין סיבה לדחוס לתוכו מילים מיותרות.
אם אתם מוגבלים במספר המילים שהטקסט שלכם יכול להכיל (למשל במאמר אקדמי או בכתבה לעיתון), בוודאי תשמחו ללמוד כיצד להפחית ממספר המילים בלי לפגום במסר העיקרי. השימוש במילים הנכונות, ורק במילים הנכונות, הכרחי לכל סוג של טקסט – ספרותי או עיוני – גם כאשר לא חלות מגבלות חיצוניות. מילים ריקות תופסות מנפח הטקסט ללא צורך, הן מושכות את תשומת לב הקורא, מעייפות אותו, ועלולות לערפל את המסר ולהקטין את השפעתו על הקורא. הן יוצרות תחושת אי־סדר ומקשות על הקורא להבין את המסר, כמו חדר מבולגן שמקשה עלינו למצוא בו משהו שמחפשים. לאחר שנסלק מילים אלה נקבל תוצר מהודק ומסר ברור וישיר, והקורא יחווה סיפור זורם ומהנה פי כמה.
כמו כל כלל אצבע, גם כאן צריך להפעיל שיקול דעת. לפעמים שימוש מושכל במילים ריקות משרת את הסיפור. זה יכול להיות כחלק מדיאלוג, כדי ליצור שפה דיבורית אמינה, או במכוון כדי לזרוע רמזים להמשך. שיקול הדעת גם יתחשב בסוג הטקסט – מילה ריקה בסוג טקסט אחד לא תיחשב ריקה באחר. למשל: "לכן", "כתוצאה מכך" ושאר מילים דידקטיות נחשבות ריקות בטקסט ספרותי אך הכרחיות בטקסט אקדמי (עוד על הבדלים בין טקסט ספרותי לעיוני קראו בפוסט 10 הבדלים בין כתיבה אקדמית־עיונית לכתיבה ספרותית).
בפוסט זה ההסתכלות היא על המילים שיחד מרכיבות משפט, ולא על תוכן המשפט. לא נעסוק פה בכלל במשמעות של הטקסט, ב"מילים ריקות מתוכן" – ביטוי המתאר אדם שמדבר שטויות או שמבטיח הבטחות שבוודאי לא יקיים.
מדוע מילים ריקות משתרבבות לטקסטים?
אם המילים הריקות הן חסרות משמעות ואינן תורמות לטקסט, מדוע הן מופיעות שם בכל זאת?
יכולות להיות לכך כמה סיבות:
- הכותב עצמו אינו יודע בדיוק מה ברצונו לומר או איך לבטא את הרעיונות שלו.
- חוסר ביטחון של הכותב בעצמו ובתוכן הטקסט שלו – הוספת מילים שיערפלו את המסר או יבהירו שהמסר אינו ודאי.
- חוסר רצון להתחייב או רצון להימנע מהחלטיות: למשל, כדי להתחמק מביקורת או כדי לאפשר פרשנויות שונות לטקסט.
- ניסיון להישמע מכובד, רשמי ואקדמי, ורצון להרשים בכך אחרים במחשבה שזוהי כתיבה טובה גם בטקסט ספרותי.
- דלות השפה: שימוש במילים ריקות במקום במילים מדויקות ותיאוריות הנובע מאוצר מילים דל.
- צורך למלא נפח כדי לעמוד במכסת מילים נדרשת.
גם אם הכותב משתמש במילים ריקות כדי להשיג את אחת מהמטרות הנ"ל, קיימות דרכים להשיג את אותו אפקט בלי להשתמש במילים ריקות. לכן, אפשר לקבץ את הסיבות תחת כותרת אחת גדולה – חוסר מודעות.
כולי תקווה שפוסט זה יסייע בהכרת הבעיה, ובכך גם יתרום לפתרון.
סוגים של מילים ריקות
המשותף לכל המילים הריקות מכל הקטגוריות הוא שאפשר למחוק את המילה, להחליפה במילה אחרת או להחליפה בתיאור מדויק יותר. מטרת הקיבוץ לקטגוריות המאפיינות אותן היא לסייע למודעות שלנו בעת כתיבה ובעת קריאה מחודשת, כך שנזהה מילים ריקות בקלות ונשתמש בהן באופן מושכל, אם בכלל.
1. מילות מידה (להרחבה ראו גם על המילים "מאוד" ו"כל כך" בפוסט הרבה מאוד "מאוד").
חלק מהמילים בדוגמאות אלה יכולות להיות מוחלפות על ידי מילה אחרת המבהירה את הכמות ללא שימוש במילת כימות. למשל, במקום "רץ מהר" – "דהר".
מילים אחרות מיותרות כי הן מעידות על מחקר שלא בהכרח נעשה. למשל: "רוב הילדים" או "כל הילדים". מילים כאלה מקומן בטקסט אקדמי שאכן עשה מחקר שמעיד על נכונות המילים, אך לא בטקסט ספרותי.
2. מילים החוזרות על מידע (עוד על כך בפוסט ניפגש ברחוב המלך קינג ג'ורג').
אלו מילים שמשמעותן זהה למשמעות של מילים אחרות באותו משפט, או שהן תוצר הכרחי של מילה אחרת במשפט. הכפילות איננה נחוצה.
3. מילים מעורפלות ומסתייגות
אלו מילים שאינן חד־משמעיות, המביעות היסוס וחוסר החלטיות. הקורא לא יכול ללמוד מהן דבר, אלא רק לקבל רושם שאפילו המחבר אינו יודע על מה הוא כותב.
4. מילים דידקטיות (עוד על כך בפוסט 10 הבדלים בין כתיבה אקדמית־עיונית לכתיבה ספרותית).
אלו מילות הסבר או מילות קישור המתאימות לטקסטים אקדמיים, אך לא לטקסטים ספרותיים. בטקסט ספרותי הציפייה היא להבין מההקשר, ומילים כאלה ייחוו כהסברי יתר או כדיווח יבש שאינו סיפורי.
5. מילות מילוי מקדימות למסר של המשפט
גם כאן חלק מהמילים שיכולות להתקבל בטקסט אקדמי אך לא ספרותי. הן משהות את הסיפור, קוטעות את הזרימה ומסיחות את הדעת. בדוגמאות אחרות אין צורך במילים הריקות כלל, המשפט עובד היטב בלעדיהן.
6. מילות הרגשה ומחשבה
אם הסיפור מוגש בגוף ראשון, ברור שכל מה שכתוב הוא דעתו, אמונותיו וזיכרונותיו של הכותב, ולכן מיותר לציין בפירוש "תהיתי" או "חשבתי". בוודאי אין מקום להוסיף "לעצמי" (חשבתי לעצמי, תהיתי לעצמי), כי אין דרך לחשוב עבור אחרים.
גם אם הסיפור מוגש מנקודת מבטה של אחת הדמויות, הרי כל מה שכתוב הוא מחשבותיה, תהיותיה והרגשותיה, ומיותר לציין זאת בפירוש.
הדוגמאות האחרונות הן למילים מיותרות שמנמיכות מעוצמת המסר.
7. תיאור רצף אירועים
המילה "אז", ובמיוחד אם היא חוזרת כמה פעמים במשפט, נותנת אפקט ילדותי למשפט. בכתיבה בוגרת כדאי להימנע ממנה, אלא אם אתם כותבים זאת בקטע דיאלוג של ילד.
8. מילים נוספות
אלו מילים ספציפיות שהשימוש בהן רב מן הנחוץ. הן מסרבלות את המשפטים, והמסר ברור יותר בלעדיהן.
איך נעיף מילים ריקות מהטקסטים שלנו?
כבר הבנתם – זיהוי המילים הריקות יעזור לקבלת טקסט ברור ומדויק.
אבל כיצד נזהה אותן?
כמו שכל מורה טוב אומר – אין צורך לשנן אלא להבין. הדוגמאות לפי קטגוריות מציגות את העיקרון, וממילא אינן כוללות את כל המילים שצריך לבחון את נחיצותן. אומנם לא יזיק לזכור, אולם מאמץ מכוון לזכור ימנע מכם לזהות את המילים שלא נכללות בדוגמאות מעלה. אם תאמצו גישה מכוונת לאיתור מילים ריקות, עם הזמן והניסיון המילים האלה יצעקו אליכם מהמסך, ולא תצטרכו להתאמץ לחפש אותן.
איך מתחילים?
את השלב הראשון כבר עברתם – למדתם את הקונספט של מילים ריקות, וערכתם היכרות עם מילים ריקות נפוצות.
החלו להתאמן בזיהוי ובתיקון מילים מיותרות שכאלה תוך חיפוש ממוקד אחריהן. תוכלו למצוא אותן בקלות בעזרת פונקציית חיפוש (Ctrl+F). כל פעם שמצאתם מילה שחשודה בהיותה מיותרת, בחנו את אופן הטיפול הנכון לטקסט שכתבתם, לסיפור או לדמות: האם אפשר למחוק אותה בלי לאבד את המשמעות של המשפט? האם שינוי מיקומה יתאים יותר? האם נכון להחליפה במילים אחרות או אולי לא נדרש טיפול והיא מתאימה כפי שנכתבה?
לא מספיק לעבוד עם רשימת הדוגמאות, שכן דוגמאות הן. אחרי שחיפשתם ושקלתם מילים ריקות נפוצות קראו שוב את הטקסט בעין שמחפשת את המילים המיותרות, ואתרו משפטים שצריך להדקם. מומלץ להקריא לעצמכם בקול רם. זאת דרך קלה ומהירה לזהות מילים ריקות ומשפטים מסורבלים.
המלצה נוספת: הוסיפו עוד עין כאשר סיימתם לגבש את הטקסט. תופתעו עד כמה אדם שקורא את הטקסט בפעם הראשונה יזהה דברים שאתם כבר לא רואים (קראו על כך בפוסט על הגהה, עריכה ומה שביניהן).
בעת איתור המילים הריקות בטקסט שלכם, חפשו את ה"שריטה" שלכם.
לכל כותב יש מילים או ביטויים שהוא נוטה לחזור עליהן פעם אחר פעם בלי לשים לב. לא תמיד אלה מילים ריקות, אלא מילים טובות ונחוצות, אבל מינונן מוגזם. הוסיפו את השריטות האלה לרשימת הבדיקות שאתם מבצעים בעת חיפוש מילים ריקות.
יש לכם תחושה שהרביתם להשתמש במילה או בביטוי? גם כאן תוכלו להיעזר ב־Ctrl+F – בראש חלונית התוצאות יהיה כתוב מספר הפעמים שמילות החיפוש מופיעות בטקסט. המספר עצמו נותן רק אינדיקציה – חזרה 20 פעמים על מילה מסוימת בטקסט של סיפור קצר היא מוגזמת, אך 20 פעמים אותה מילה בספר עב כרס יכולה להיות סבירה.
לא רק מספר הפעמים אלא גם ההקשר חשוב: למשל, אם המילים שהחלטנו לספור נמצאות בדיאלוגים, עלינו לשקול את השארתן כשפה מדוברת אמינה או כשפה ייחודית שמאפיינת דמות מסוימת. גם כאן עלינו להפעיל שיקול דעת. למשל, בדיאלוג נשאיר משפט כגון "אני יודעת שהיא שיקרה", אם יש חשיבות לא רק לשקר אלא גם לכך שהדמות יודעת עליו, ולא נתקן ל"היא שיקרה". לעומת זאת, המשפט "הסיכוי הטוב ביותר לברוח מפה הוא להתנפל על השומר" חזק יותר מ"אני יודע שהסיכוי הטוב ביותר לברוח מפה הוא להתנפל על השומר". הקורא נמצא בראשה של הדמות, לכן כדאי שכל מה שהיא רואה, שומעת, יודעת וכו' יועבר ישירות, ללא הקדמות מיותרות.
עם הניסיון תחושו מהו המינון הנכון, בהתחלה תוכלו להיעזר באנשי מקצוע מתחום הכתיבה.
זיהית "שריטות" אצלך? נשמח לשמוע על כך כדי להגביר את המודעות של כל אחד מאיתנו למוקש נוסף שחשוב לשים לב אליו כדי להדק את הכתיבה שלנו.
