כוחה (וחולשתה) של ההגזמה בספרות: על היפרבולות, חלק 2

בפוסט לא הגזמת? כתבתי על היפרבולות לשוניות – אותן הגזמות שנכנסות לשיח הבין־אישי ומקיפות אותנו בכל תחום של חיינו. בשפה המדוברת היומיומית יש מקום לדון על השימוש בהפרזות בכלל, ועל עוצמתן וכמותן בפרט. בספרות, לעומת זאת, אין עוררין שלהיפרבולות תפקיד חשוב. על כן, בפוסט זה נחקור מדוע סופרים משתמשים בהיפרבולות, וכיצד הם ממקמים אותן בסיפוריהם. […]

לא הגזמת? על היפרבולות בשפה המדוברת, חלק 1

כולכם יודעים שאצלי הכול מתחיל ממילים. על כן אני נוטה לשקוע במחשבות ממש לא חשובות – על מילים, כמובן. כך הגעתי להגות על הכוח שיש למילים, ובפוסט זה – על הכוח של הִיפֶּרְבּוֹלוֹת (Hyperboles). לא, לא אלו המתמטיות אלא היפרבולות לשוניות, שבעברית נקראות לשון הגזמה, לשון הַפְלָגָה. הכוונה לשימוש מכוון בהגזמה, אפילו הגזמה מוגזמת. למה […]

לא התכוונתם להצחיק, נכון?

כשקראתי את הניסוח שבתמונת השער לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. התפשרתי על לבכות מרוב צחוק. פדיחות בטקסטים שאנחנו כותבים הן אנושיות ויכולות לקרות לכל אחד, גם לסופרים – מתחילים או מנוסים. על שביל הטעויות המבדחות צעדו רבים וטובים, עדיין צועדים איתנו וגם יצעדו בו אחרינו. אתם יודעים מה אומרים על צרת רבים, נכון? אל […]