דרישת שלום מסקוטלנד

הפוסט הזה קצת שונה מהאחרים. הוא לא עוסק בכתיבה ולא בעריכה, לא בספרים ולא בסופרים.

במקום זאת, הוא עוסק בי. לא בי העורכת אלא בי – האישה הפרטית.

יש לי היום יום הולדת.

זו השנה השנייה שביום הולדתי אני נמצאת במקום האהוב עליי – אינברנס, סקוטלנד – והפעם הרביעית שאני מגיעה לכאן לחופשה.

הפעם הראשונה שביקרתי באינברנס הייתה במסגרת טיול בהיילנדס, ולאינברנס הוקדשו שלושה ימים בלבד, די והותר כדי להתאהב במקום. על כן לחופשה הבאה ייעדתי שבועיים, שבמהלכם כבר תכננתי את הפעם השלישית, שהות משמעותית יותר של כמה חודשים. אומנם בפעם השלישית טיילתי ברחבי סקוטלנד, אולם אינברנס הייתה בסיס הבית. לא רק לוגיסטית אלא בתחושה, כי זה מה שקרה מהפעם הראשונה שביקרתי באינברנס – תחושה מחבקת של בית, של חדש אבל כה מוכר.

יכולתי לאפשר לעצמי שהות כה ארוכה במקום שהרגיש כמו בית שני כי זכיתי בעבודה הכי טובה בעולם – לא רק שאני קוראת ספרים לפרנסתי, שזה כבר תענוג, אני גם יכולה לעשות זאת מכל מקום בעולם.

סקוטלנד מקום רגוע, שקט, ומזג האוויר קריר עד קר, בדיוק כמו שאני אוהבת. מסביב הכול יפה ומטופח, ובמרחק נגיעה נמצא הטבע הכחול והירוק שעושה רק טוב לעיניים ולנשמה.

ניסיתם פעם להאכיל ברווזים באפונים? הנאה צרופה מובטחת.