כמה פעמים נאלצתם לעשות כמה דברים בו־זמנית? כמה פעמים קרו כמה אירועים באותו זמן? אנחנו רוצים לספר על כך, אבל מסתבכות לנו המילים.
באמתחתנו ניסוחים תקניים שונים לתיאור פעולות או התרחשויות הקורות באותה עת. חלק מהמשפטים זורמים יפה, אחרים תקועים בגרון. בפוסט זה אני מציעה חלופות עדיפות לניסוחים מסורבלים או משובשים.
בעריכה אני מקפידה לשנות משפטים שאינם יפים ומשפטים דיבוריים שאינם חלק מדיאלוג (על כך בפוסטים ככה מדברים? על שפת הדיאלוג חלק א', חלק ב' וחלק ג'), כמו גם משפטים שהמשלב הלשוני שלהם מוגבה באופן מלאכותי וצורם (על כך בפוסט למה להגביה אם לא צריך?).
לא רק אני מתייחסת ככה לשפה. לאה צבעוני ניסחה זאת יפה בספרה "לתקנת הלשון" חלק 7:
"…מאחר שמדובר בלשון חיה יש מקום לפשרות ולקבלת שינויים. כך מתקבלים 'שיבושים' שהם כבר חלק מהשפה, המכונים בספר 'שימושים מנצחים'".
היא מציגה מקרא ויזואלי ל"מידת הנכונות" של ניסוחים שונים, על ציר איכות שבקצה אחד שלו משפטים שגויים, ובקצה השני משפטים מנצחים. באמצע אפשר למצוא ניסוחים דיבוריים שבספרות אינם מתאימים לקטעי המספר, ומשפטים במשלב נמוך או גבוה מדי (עוד על כך ראו בפוסט למה להגביה אם לא צריך?) וניסוחים שאומנם תקניים בעברית אך אינם יפים.
דוגמה לכך היא הנטייה לסרבל משפטים ללא צורך כאשר מנסים לתאר מעשים או אירועים הקורים בד בבד.
כל המשפטים הנ"ל כתובים בעברית תקנית, אך הם צורמים לאוזניים בעלות רגישות ספרותית ולשונית. אומנם אין מניעה להשתמש בהם בדיבור, ברשתות החברתיות או בכתבות בעיתון, אך עדיף להימנע מהם ביצירות ספרותיות.
בפוסט זה אני מדגימה משפטים שגויים או משפטים שאינם יפים אף שהם תקניים, ומציעה חלופות תקניות מומלצות. החלופות המוצעות הן במשלב שפה המתאים לכתיבה ספרותית. לכל משפט הצעתי חלופה אחת בלבד, אך בכל קבוצת דוגמה אפשר לשחק עם המילים המודגשות ולשנות את מיקומן כדי לקבל חלופות אפשריות נוספות. היות שפוסט זה נועד לדוברי העברית, אני בטוחה שתדעו מתי אפשר להחליף ולגוון, ומתי ההחלפה איננה מתאימה.
רגע לפני צלילה לנבכי הבו־זמנית
היו שטענו שכעורכת אין לי מנדט לשנות ניסוחים תקניים, אחרים התריסו שאני כופה עליהם סגנון משלי. מנגד אני מציגה את עמדתי:
הסופר נעזר בעורך ספרות לא כמגיה (על ההבדלים בין השניים בפוסט על הגהה, עריכה ומה שביניהן). ניסיוני רב השנים נותן תוקף להקפדתי הבלתי מתפשרת על ניסוחים מסוימים. המטרה של ההתקשרות בין הסופר לעורך היא לוודא שהטקסט יובן, יגרום להנאה ויגיע לקוראים רבים, אך קיים גם הצד השני של המטבע – פגיעה בשם המקצועי שלי, בשל התעקשות הסופר על תוצר שכולל טקסטים מסורבלים או צורמים (עוד על כך בפוסט האם הלקוח תמיד צודק?).
נחזור לנושא הפוסט.
4 מילים וצירופים שכדאי להימנע מהם בסיפורת
1. בעוד / בעוד ש
ב"לשוננו לעם" כרך טו כתוב:
"בעוד ש־ מקשר בין שני מעשים, שאחד מהם מתרחש בשעת ההתרחשות של חברו: בשעה שדבר אחד עודנו נמשך וטרם נגמר – קרה הדבר השני. […] אפשר לכתוב ספרים שלמים ולא להיזקק לתרגום האנגלי 'בעוד ש־'".
עוד כתוב שם שאין בכלל צורך להוסיף "ש־", גם אם נבחרה המילה "בעוד", ובמקרים נוספים. בעוד (ש), כל עוד (ש), בטרם (ש), מאז (ש) – בכל המקרים האלה ותרו על ה"ש־".
קיימת נטייה להשתמש במילים "בעוד ש־" או "בעוד", אך זהו תרגום מאנגלית של המילה While. אומנם שימוש במילים אלו בהקשר של זמן אינו שגוי, אך התוצאה המתקבלת איננה נאה – המשפט מסורבל יותר ומתנגן פחות.
החלופות לשימוש במילים "בעוד" או "בעוד ש־" תלויות במשפט.
משפטים שיש בהם עובדות שאינן מנוגדות ואין בהן עניין של זמן יקושרו בעזרת ו' החיבור.
משפטים שיש בהם עובדות שהן ניגוד זו לזו, ואין בהן עניין של זמן, יקושרו באמצעות מילות ניגוד.
ולאלה שיש בהם עניין של זמן:
2. כאשר / כש
"כאשר" ו"כש־" הם ביטויים תקניים לתיאור זמן, אך לא אם מדובר בשני דברים המתרחשים באותו זמן. במקרים כאלה מילת הקישור התקנית היא "בעוד", אך אף על פי ששימוש זה נחשב תקני, רצוי להחליפו (ראו סעיף 1 למעלה).
3. במקביל
המילה "במקביל" אינה קשורה לזמן אלא לגיאומטריה. השימוש בה בהקשר של פעולות סימולטניות שגוי. במקומה יש להשתמש בביטויי זמן.
4. תוך כדי / תוך ש־
אבא בנדוד, בספרו "מדריך לשון לרדיו ולטלוויזיה", מסביר את משמעות הצירוף "תוך כדי" בתלמוד: בתוך כדי דיבור = בתוך שנייה אחת. אין צורך להכיר את המשמעות המקורית הזו, אך חשוב לדעת כי כיום "ביטוי זה עבר זמנו", כדבריו של בנדוד. למחליפים את "תוך כדי" ב"תוך ש־" – דעו ש"תוך ש־" שגוי, ובכך במקום לתקן מקלקלים.
האם רק לי מפריעים ניסוחים כאלה?
