בפוסטים קודמים ציינתי לא פעם את העבודה הנפלאה שכיוונתי אליה כקריירה שנייה – הפיכת אהבת הקריאה שלי לפרנסה. שנים אני עוסקת בכך, ועדיין קמה כל בוקר בשמחה להתחיל את יום העבודה. נכון, לא תמיד הספרים מעניינים אותי, אך הפיצוי קיים בהרחבת האופקים, שכן מתאפשר לי להכיר תחומי דעת שאלמלא נדרשתי לערוך אותם לא הייתי מגיעה אליהם מיוזמתי.
אני מעריכה גם את תנאי העבודה הנוחים. אחרי שנים רבות שבהן יצאתי מהבית לעבודה בכל מזג אוויר וללא שליטה על הזמנים שלי, אחרי שנים שהייתי מחויבת לפעול על פי הנחיות שלא תמיד הסכמתי להן – לא עוד. אני מעריכה פי כמה את הבוסית המושלמת, את השעות הגמישות, את זה שהעבודה יכולה להתבצע מכל מקום, גם בימי קורונה, גם בתקופות של מלחמות ומתקפות.
נערכתי לקריירה שנייה זו שנים מראש, המציאות לא אכזבה, ובכל זאת לא הכול תותים. בפוסט זה אני מציגה לכם (שוב) את מאחורי הקלעים של עבודת העורך, הפעם בדגש על דילמות שהתמודדתי איתן בתחילת דרכי המקצועית, ואיך למדתי עם השנים לנטרל אותן.
המדור הזה, הצצה אל מאחורי הקלעים של עריכה לשונית וספרותית, נועד כדי שאתם – קוראיי הנאמנים או המזדמנים, ובמיוחד לקוחותיי – תכירו היבטים בעבודתי שאינם גלויים לכם במהלך העבודה השוטפת. ייתכן שהיבטים אלו שאני מציגה מעת לעת יציבו מראה לפניכם ויעוררו בכם מחשבה ומודעות להתנהלותכם מול אנשי מקצוע בכלל, ומול צוות ההוצאה לאור בפרט.
ארבע הדילמות
1. איך לנהוג כאשר סופר אינו מקבל תיקוני עריכה מהותיים?
בפוסט קוד אתי לסופרים ולעורכים נגעתי במחויבות האתית של העורך כקו מנחה ביחסיו עם הסופר. בהקשר של תיקוני עריכה כתבתי: על העורך לתקן, להעיר ולהסביר בצורה מכבדת, וכן: העורך ישקף לסופר את חוזקותיו ואת חולשותיו. הדילמה נוצרת כאשר נדרשים שינויים מהותיים, אך הסופר מתחפר בניסוחיו המקוריים, ללא סיבה מנומקת וללא דיאלוג עם העורך כדי לבחון דרכים כדי להתגבר על הבעיה שהעורך מעלה, בטענה שהעריכה משנה את סגנון יצירתו (עוד על כך בפוסט למה להתעקש, למה?).
אם התעקשות הסופר הייתה משליכה רק עליו, ניחא. אולם כאשר שמי מופיע כעורכת הספר, נפגע המוניטין המקצועי שלי אם לא יתבצע השינוי הנדרש. הרי הקורא אינו יודע שאני תיקנתי והסופר התעקש להשאיר.
כדי להפחית מקרים כאלה אני נוהגת ברפואה מונעת. לפני תחילת עבודה עם סופר הוא מקבל ממני דוגמת עריכה על גבי הטקסט שלו. זוהי דרך ללמוד על סגנון העבודה ולכייל ציפיות, גם שלי וגם של הסופר, וכך להחליט אם ברצוננו לעבוד ביחד. אני משתדלת לשלב בדוגמת העריכה סוגים שונים של סוגיות עריכה, אף שסביר שבהמשך העבודה יתגלו סוגיות נוספות.
דוגמת העריכה אינה עריכה סופית של הטקסט שבדוגמה, אלא מעין קדימון לסגנון העבודה, להסתכלותי על הטקסט, לעומק שבו אני מתכוונת להיכנס בעת העריכה. בשלב מקדים זה הסופר מקבל מספיק נתונים כדי להחליט אם העריכה קולעת לטעמו, ואני כעורכת לומדת מתגובות הסופר אם עבודת העריכה תזרום בדיאלוג בונה שהטקסט רק ירוויח ממנו, או תהיה רצופה ויכוחים. כך אני יכולה להחליט אם לקבל את העבודה.
משנות הניסיון שבאמתחתי, נדיר שיעלו קשיים בדיאלוג עם הסופר בשלב מאוחר יותר של העבודה, ועל כן בפועל הדילמה כבר אינה עולה. ובכל זאת, לפעמים עולות בעיות מהותיות במהלך העבודה. לא רק שהנאתי מהעבודה נפגמת (לי זה חשוב), אלא גם הספר יוצא לאור באיכות פחותה.
הקוד האתי לא מאפשר לי להפסיק את העבודה שאליה התחייבתי, וכך קרה פעם־פעמיים שנאלצתי לבקש מההוצאה להוריד את שמי כעורכת, כדי לפחות לא לגרום נזק לשמי המקצועי.
אתן לצביקה רייך לסכם עבורי, מתוך ספרו "מלאכת ההוצאה":
"עריכה טובה היא מצרך נדיר… מקובל לתאר את העורך כמעין מתווך, שלראשו שתי מגבעות. כלפי הכותב הוא חובש את מגבעת הקורא, וכלפי הקורא את מגבעת הכותב. למעשה, עורך טוב הוא בראש ובראשונה קורא מיומן וחד עין. […] עורך טוב מסוגל להפוך את יצירתך ממחצב גולמי לאבן חן מלוטשת. הוא ניחן בסקרנות, באינטליגנציה גבוהה, בידע כללי ובטעם מעודן. אף שאינו בקי בהכרח בנושא הספר, הוא עשוי לפצות על כך בחוש הציד המפותח שלו לעובדות לא נכונות ולסתירות. […] למחברים בעלי גאווה ואמונה כי יד העורך רק תפגום בכתביהם אפשר להזכיר כי אפילו סופרים ידועי שם כארנסט המינגוויי, סקוט פיצג'ראלד ותומס וולף לא התחמקו מידי עורך…" (עמוד 127-126)
2. עד כמה מיומנות טכנולוגית מינימלית של הסופר היא תנאי לכך שאסכים לבצע את העבודה?
כדי לבצע דיאלוג סופר־עורך יעיל, נדרשת מיומנות טכנולוגית מינימלית, הכוללת שימוש נכון בוורד, בדגש על עבודה עם הערות ומעקב אחר שינויים, וגם יכולת לתמרן עם קבצים במייל, לשמור אותם ולהקפיד לעבוד רק עם הקובץ העדכני ביותר (פירוט על כך תוכלו למצוא כאן).
נחמד הסופר ככל שיהיה, מעניין הספר ככל שיהיה, אם הסופר אינו מסוגל לעבוד נכון עם הכלים הטכנולוגיים שקיימים עשרות בשנים או לפעול בהליכי עבודה מסודרים, לא אוכל לעבוד איתו. תפקידי הוא עריכה. אינני מורה למחשבים, איני מזכירה שעוברת אחריו לתקן את המסמכים שלו. כעורכת, סטייה מנוהלי עבודה נכונים דורשת השקעת זמן משמעותי מצידי, זמן שעליי להקדיש לעבודות נוספות.
על כן גם כאן אני נוהגת בפעולת מנע – כאשר סופר בוחר לעבוד איתי אני מעבירה לו הנחיות בעל פה ובכתב על אופן עבודה תקין, ואפילו איך־לעשות־מה בסיסי. הישמעות להנחיות אלה היא חלק מהתחייבות הסופר כלפיי, כדי שאוכל לבצע עבורו עבודת עריכה מקצועית. אם סופר אינו מוכן להתחייב לעבוד באופן זה, לא נעבוד ביחד. אם הסופר עובד איתי ומעביר חומרים בלי מעקב ו/או לא על עותק עדכני, אחזיר לו כדי שיתקן.
בפועל, הדילמה מטופלת והפסיקה להתקיים.
3. כיצד שומרים על יחסי עבודה תקינים תוך הצבת גבולות?
חלק ממחויבות העורך היא זמינות, כפי שניסחתי בקוד האתי המפורט בפוסט קוד אתי לסופרים ולעורכים: העורך יהיה זמין לכל פנייה של הסופר, ובפירוט ציינתי שעל העורך להשתדל לתת מענה מיידי, גם אם המענה הוא שראיתי את פנייתו ואחזור אליו בהמשך.
קוד לא כתוב בין בני אדם, וכמובן בין סופר לעורך, הוא לכבד את הזמן של האחר. לכל אחד יש שעות עבודה ושעות שהוא מקדיש לענייניו האישיים. אני לא עובדת 24/7, אולם יש סופרים ששוכחים זאת. מה עושים כשסופר יוצר קשר בשעות הערב המאוחרות או בשבת?
גם אופן הפנייה צריך לכבד את הזמן של העורך – פנייה בכתב מאפשרת לעורך לראות במה מדובר, ולתעדף מענה בהתאם. פנייה בכתב מאפשרת לעורך לעבור בקלות על השאלות ולהשיב. הודעות קוליות ארוכות עם סדרה של משימות, שאלות והתלבטויות, ותשובות על שאלות שהעורך שאל (בכתב), רק גוזלות זמן מיותר.
זווית נוספת של חוסר כבוד של הסופר לחיים הפרטיים של העורך היא צירופו לקבוצות במדיה חברתית, בעיקר ואטסאפ, בלי לקבל את אישורו מראש.
התנהלות כפי שתיארתי איננה נובעת בהכרח מזלזול בי או בזמן שלי, אלא לרוב מתוך חוסר מחשבה. חוסר מחשבה או זלזול – ההשלכה עליי זהה.
אם בדילמות הקודמות שציינתי יכולתי לנהוג בצעדי מנע כדי להקטין או למנוע היתקלות במצבים המוצגים, כאן לא בהכרח הדבר.
כאשר סופר או הוצאה מתנהלים באופן שדורש הצבת גבולות, אני נמצאת במצב לא נוח. מצד אחד, איני רוצה לפגוע בסופר, ואיני רוצה להכניס מתח כלשהו לתוך יחסי העבודה, אך מצד אחר, הכרחי שאציב גבולות.
מניסיוני, בקשה מנומסת ומכבדת מהסופר לשלוח את בקשותיו בכתב באופן מסודר או לקבוע שיחת עבודה להתלבטויות משותפות מתקבלת באופן ראוי, ובזאת הבעיה נפתרת. בשעות עבודה־מנוחה שלי אני יכולה לבחור מתי לענות.
את נושא הקבוצות במדיה החברתית אני פותרת מאחורי הקלעים. פשוט משתיקה או עוזבת.
4. איך לנהוג כאשר מזמין העבודה אינו משלם למרות הסכם מחייב?
עבודת העורך אינה לשם שמיים, אלא לפרנסתו. בפוסט בואו נדבר על כסף פירטתי את הקווים המנחים בהגשת הצעת מחיר ללקוחותיי, והסברתי את העיקרון שלפיו אני פועלת – הצעת המחיר מפורטת וכוללת את השירותים שכלולים בהצעה ואת אלו שאינם נכללים, וכך קטנים הסיכויים לאי־הבנות ולסכסוכים בהמשך.
העבודה יוצאת לדרך רק כאשר הסופר או הוצאת הספרים מטעמו מסכימים להצעת המחיר.
בכל זאת, אין עצמאי שאינו נתקל במצב שבו העבודה בוצעה על פי המוסכם, ובכל זאת הלקוח אינו משלם. אני מעדיפה לעבוד מתוך אמון הדדי, ועל כן אינני מבקשת מקדמה. לשמחתי, רוב הלקוחות שלי הם אנשים ישרים שמשלמים את התמורה עבור עבודתי במלואה ובמועד שנקבע. עם זאת, עליי להיות ערוכה למקרים שבהם הלקוח לא היה ראוי לאמון שלי, ולדעת מה האפשרויות העומדות לרשותי.
כאשר מדובר בלקוח שאיתו עבדתי בעבר, וכבר ידוע לי כי משמעת התשלומים שלו לקויה, אני יכולה לנקוט צעדי מנע: לעכב אצלי את הנוסח הסופי עד לקבלת התשלום או להתנות את תחילת העבודה בקבלת תשלום מראש.
כאשר לקוח חדש מעכב תשלום או אף מסרב לשלם – מצב שלשמחתי נתקלתי בו פעמים ספורות בלבד – החוק לצידי, ואוכל לבחור לפעול במסגרת בית דין תוך דרישה לא רק של סכום החוב אלא גם הצמדות ותוספת עבור ביטול זמן או כל נזק אחר שנגרם לי עקב אי־תשלום. ההחלטה אם לפנות לערכאות נעשית משיקול של עלות־תועלת, כלומר – גודל החוב.
לכל עבודה יש עקומת למידה שצריך לכייל. סך הכול נתקלתי בארבע דילמות שאיתן התמודדתי, ולרובן מצאתי פתרון – זה כלל לא רע בשביל עבודה שנותנת לי סיפוק כזה גדול.
אני פונה כאן לקולגות שלי – האם נתקלתם בדילמות נוספות? איך פתרתם אותן? האם התמודדתם עם הדילמות שהעליתי באופן אחר שעבד לכם? אשמח ללמוד.
