חקירת ה"לא" וסיבת היותו המילה הנפוצה בשפה העברית (הקדשתם מחשבה למילה "לא"? / חלק 1) העלתה בזיכרוני סיפור ילדים שכתבתי לבני הפעוט, כשהיה בגיל ה"לא". כשבני גדל הסיפור הלך למגירה (כלומר לקישקעס של המחשב שלי).
באמצעות הסיפור חקרנו ביחד אם "לא" זוהי מילה טובה או רעה, כלומר: איזו תחושה ה"לא" משאירה בנו, שכן מילים שאינן מותירות בנו את רישומן כלל הן סתם מילים. האם "לא" משאירה בנו תחושה טובה? רעה? לפעמים טובה ולפעמים רעה?
הייתי שמחה לדווח שבני הפיקח הבין את המסר של הסיפור והתחיל לקמץ ב"לא". עד היום, יותר מעשרים שנים אחרי, אני מחכה שיגלה גם את ה"כן".
נזכרתי בסיפור, שלפתי אותו מהמגירה הווירטואלית – והינה הוא לפניכם.
