"אני נוסעת לטפל במטפס ישראלי שנפל מצוק באָרְקוֹ. מצבו מוגדר קשה. קיבלתי חופשה של שבועיים, והטיסה מחר בבוקר".

דוקטור רחל אייזיקוביץ רק רצתה חופשה קצרה. היא אהבה לטפס. בילדותה טיפסה על עץ התות שגדל בגינת ביתה, ועץ התאנה של השכנים, הגדרות והגגות היו כשבילי הליכה עבורה. אהבת הטיפוס לא נשכחה עם השנים. כאישה נשואה, רופאת ילדים ואימא לשתי בנות בוגרות, תמיד מצאה זמן לטפס על צוקים ברחבי המדינה – ציוד הטיפוס, הנעליים, החבלים והראנרים תמיד ארוזים ומוכנים בילקוט בד ירוק.

חופשה קצרה לטיפוס בצוקי הדולומיטים המפורסמים באיטליה – יום יומיים טיפוס, קצת קניות וחזרה הביתה – כך חשבה, אבל זה לא מה שקרה. עם מארק, מאבטח הטיפוס בצוקי הדולומיטים, גילתה רחל כי אפשר למצוא הרפתקה בכל גיל. ומיהו עמיחי, שהצליח להצית את חופשתה?

עדינה בן־נון כתבה את הסיפור קשורים בקצה הצוק בעקבות טיול תמים אל צוקי הדולומיטים באיטליה, בחברת בנה וחברים מטפסי צוקים. "סיפור אהבה כזה עשוי להתלקח, ואולי אכן קרה", העיר מורה ורבה, אמנון ג'קונט, שליווה את כתיבתה כשחזרה מאיטליה, וסיפרה בהתלהבות על חוויות הטיפוס. הוא חיזק ותמך בבניית סיפור אהבה שנצמד לחוויית הטיפוס. סיפורי ילדותה של עדינה אמיתיים. הילדים בסיפורי נוף ילדותה חברים יקרים עד עצם היום הזה.