חשוב לפתוח ולומר – אין הכרח שיהיו בספר פרולוג (פתח דבר) ואפילוג (אחרית דבר), ממש לא. ואם יש פרולוג לא נדרש אפילוג, ולהפך. צריכה להיות סיבה ממש טובה להוסיף אותם, ואם אין סיבה טובה – ותרו.
אחרי שנקודה זו הובהרה, בואו נעמיק קצת בנושא.
לשם מה קיימים הפרולוג והאפילוג?
סביר להניח שכל מי שקורא את הפוסט הזה קרא ואולי אפילו כתב פרולוגים ואפילוגים. על כן לא אלמד אתכם מהם, אלא אנתח את המאפיינים שלהם – לשם מה הם נדרשים, מתי הם נדרשים, מה הם כוללים ואיך אפשר לנצל אותם כדי לשדרג את הסיפור.
אני לא מתיימרת לתת תשובה לסופרים בהתלבטות שלהם אם לכלול בספרם פרולוג או אפילוג. אין תשובה ברורה וחד־משמעית. גם כאשר נראה שהם נדרשים, איכות כתיבתם היא גורם משמעותי בתרומתם לסיפור או בגריעתם מחוויית הקורא.
מנקודת הנחה שאיכות הכתיבה גבוהה, כפי שחייבת להיות בספר כולו, המיקוד בפוסט זה הוא על השיקולים שיש להביא בחשבון בהתלבטות אם לכתוב פרולוג ו/או אפילוג, ואיך רצוי לבנות אותם כדי שאכן יהיו כלי להעצמת הסיפור.
כאשר מתלבטים אם לכתוב פרולוג או אפילוג (או שניהם) נדרש להפעיל מערכת של שיקולים על כל אחד מהם בנפרד, שכן הם אינם זהים בתפקידם או בתרומתם לסיפור. כל אחד מהם הוא יחידה בפני עצמה.
תפקידי הפרולוג
פרולוג משמש את הסופר ככלי לחיבור הקורא לסיפור, אמצעי שמגרה את סקרנותו של הקורא ויוצר מתח ישיר או סמוי, שילווה אותו בעת הקריאה. אבל הפרולוג אינו בהכרח טיזר לבאות. הוא מאפשר לסופר להגניב מידע הֶקְשֵׁרִי רלוונטי כדי לאפשר קריאה מושכלת.
פרולוג יכול לשמש את הסופר לכמה מטרות, שהעיקריות בהן:
- בניית מתח
- רמז לאירוע עבר שמשפיע על המתואר בהווה של הסיפור.
- רמז (לא ספוילר) לאירוע או לקונפליקט עתידי שיגיע בהמשך הסיפור, שתפקידו דומה לסיום מותח של פרק בסדרת טלוויזיה, שגורם לצופה לרצות להמשיך לפרק הבא בסדרה.
- גירוי סקרנות והגדלת מעורבות
- שתילת שאלות במוחו של הקורא, שיכוונו את הסתכלותו בעת הקריאה ויגרמו לו להיות מעורב יותר בסיפור. כל מי שהתנסה בקריאת טקסטים עיוניים יודע שאיכות הקריאה בטקסט שמחפשים בו תשובות רבה יותר.
- הצגת רעיון שימשיך ויהיה שזור לאורך הסיפור, וסחיפת הקורא לגלות איך העלילה מייצגת את הרעיון הזה.
- הצגת נקודת מבט שונה מזו של המְסַפֵּר, שתלווה את הקורא לאורך העלילה.
- הגנבת מידע
- ביסוס הֶקְשֵׁר היסטורי או תרבותי, וכך מיקום הקורא בתקופת העלילה, וביטחון שהוא מכיר את האירועים הרלוונטיים להבנתה (למשל: קרב חשוב, תגלית מדעית או אסון טבע).
- בדומה, כאשר הסיפור מתקיים בעולם שהוא פרי דמיונו של הסופר – הצגת העולם וכלליו, כדי שהקורא יבין את מציאות הסיפור ולא יקרא בעיניים של המציאות שבה הוא חי.
- הכנסת הקורא לאווירה של הסיפור.
- הצגת דמות שתשחק תפקיד משמעותי בעלילה בהמשך.
- הצגת אירועי עבר כאמצעי להבנת המניעים של הדמויות הפועלות בסיפור, מעין מכונת זמן המסיעה את הקורא לתקופה שהיא מחוץ לטווח הזמנים של הסיפור הרשמי.
- כלי עזר לקורא כדי שפרטים טכניים לא יסיחו את דעתו מהסיפור
- תיאור קצר של הדמויות והקשרים ביניהן.
- מפה של המקום שבו מתרחשת העלילה.
- הסבר טכני כלשהו שנחוץ להבנת הסיפור עצמו.
תפקידי האפילוג
אפילוג נותן לסופר חופש משחק גדול יותר מאשר הפרולוג. הקורא כבר סיים את קריאת הסיפור, ועכשיו הסופר יכול להוסיף לו את הדובדבן. אפילוגים יכולים להיות מגוונים (סקירה של חלק מהאפשרויות נמצאת בהמשך). המשותף לכולם הוא רצונו של הסופר להעמיק את החוויה של הקורא ולהגביר את עוצמתה. קשת האפשרויות לתפקידי האפילוג גדולה, ולהלן כמה רעיונות.
- הצצה אל העתיד
- סיפוק סקרנותו של הקורא בדבר גורלן של הדמויות לאחר שהסיפור הסתיים. האפילוג יכול לתת הצצה אל עתיד הדמויות שאליהן התחבר בסיפור, וכך להעמיק את החיבור.
- שבירת מתח וסגירת קצוות שלא קיבלו מענה מלא בסיפור הראשי; הוספת מידע שייתן לקורא נקודת מבט חדשה על הסיפור שזה עתה סיים לקרוא
- תובנות של הדמויות על המסע שעברו, על התפתחותן, על הלקח שלמדו ועל השפעת אירועי הסיפור עליהן.
- תובנות של המְסַפֵּר מהאירועים בסיפור, המסר והרעיון או לקחים הנלמדים בהסתכלות על העלילה מבחוץ.
- הסתכלות לאחור על רגעי מפתח או על זיכרונות משמעותיים, כאשר בידי הקורא ידע שונה משהיה לו בעת הקריאה, וכך יתאפשר לו לגלות היבטים או הֶקְשֵׁרִים חדשים בסיפור.
- יצירת טיזר לספר המשך בסדרה
ההחלטה אם לכתוב פרולוג ו/או אפילוג
ככלל אצבע, אם אפשר לשלב את התוכן של הפרולוג או של האפילוג בתוך הסיפור כך שלא ייפגעו הרצף והזרימה, עדיף לוותר על שניהם, ואכן לכלול את כל מה שחשבתם לכתוב בפרולוג או באפילוג כחלק בלתי נפרד מהעלילה.
כדי לעזור לכם, כסופרים, להחליט אם נדרש התוכן שאותו אתם רוצים להציג בפרולוג ובאפילוג, ואם נדרש – אם אפשר לשלבו בסיפור העיקרי, להלן כמה שאלות שאני ממליצה שתיתנו עליהן את הדעת.
כדאי להתייחס לשאלות אלה עוד לפני כתיבת הפרולוג או האפילוג. אם החלטתם שמתאים לכתוב פרולוג או אפילוג, עברו על השאלות פעם נוספת. ייתכן שאחרי הכתיבה תגלו שמה שכתבתם יכול בכל זאת להשתלב בסיפור הראשי, ולא נדרש להציגו בקטע נפרד בתחילת הסיפור או בסופו.
על סמך מה אחליט אם לכתוב פרולוג?
- האם הקורא יוכל להבין את הסיפור בלי תוספת מידע באמצעות הפרולוג?
- כן – הפרולוג מיותר.
- לא – נתקדם הלאה בשיקולים.
- האם תוכן הפרולוג קשור לסיפור ויתרום להתקדמותו בהמשך?
- לא – הפרולוג מיותר.
- כן – נבדוק שיקולים נוספים.
- מדוע להגדיר זאת כפרולוג ולא להפוך את זה לפרק הראשון של הספר?
- אם אין סיבה משכנעת להפרדת התכנים מרצף הסיפור – נוותר על פרולוג.
- יש סיבה? נמשיך בשיקולים.
- חשבו על נקודות בסיפור שבהן אפשר לשלב את התכנים של הפרולוג: האם התכנים יעמיסו על זרימת הסיפור או ילכו לאיבוד כשמשולבים בעלילה, ברצף או בקטעים?
- לא – נוותר על הפרולוג.
- כן – נבדוק עוד שיקולים.
- חשבו שוב על נקודות בסיפור שבהן אפשר לשלב את התכנים של הפרולוג: האם בשילוב נכון שלהם, כולם או חלקם, נוכל להעצים את השפעתם הכוללת על חוויית הקורא?
- כן – לבטח שלבו אותם בגוף הסיפור.
- לא – נתקדם הלאה בשיקולים.
- האם התוכן של הפרולוג קשור לתכנים שבסיפור ויסייע לקורא להבין את האירועים או את המניעים של הדמויות?
- לא – ותרו על פרולוג או שקלו להוסיף תוכן זה דווקא לאפילוג.
- כן – הגיע הזמן לכתוב את הפרולוג.
- כתבתם כבר את הפרולוג? קראו אותו שוב מנקודת מבטו של הקורא, ובדקו את השאלות שלמעלה מזווית ראייתו:
- האם המידע תרם להבנה רבה יותר של המוצג?
- האם ברור הקשר בין הפרולוג לסיפור?
- האם ברור מדוע הוצג כפרולוג, ולא היה הפרק הראשון של הסיפור?
- האם ברור מדוע לא שולב במהלך הסיפור?
- בסך הכול – האם הפרולוג תרם להעצמת חוויית הקריאה או גרע ממנה? אולי הוא לא השפיע עליה כלל? רק אם תרם להעצמת חוויית הקריאה, רק אם אכן, גם בעיניים של הקורא, אי־אפשר לשלב את התכנים בגוף הסיפור, השאירו את הפרולוג.
על סמך מה אחליט אם לכתוב אפילוג?
באפילוג כבר לא נדרש לוודא שאיננו מגלים יותר מדי מהסיפור, שאיננו מסיחים את דעתו של הקורא. הקורא הגיע לסוף ויכול לעצור. על כן השאלות שעומדות לפנינו נוגעות לערך המוסף שאליו נכוון:
- האם סיום הספר חזק דיו, וכל המוסיף גורע?
- כן – כנראה האפילוג מיותר.
- לא – נתקדם הלאה בשיקולים.
- האם נדרשת סגירת מעגל של מה שקרה אחרי שהסיפור עצמו הסתיים? האם יש סיבה אחרת לכך שהקורא יחפוץ לדעת מה קורה הלאה?
- לא – ותרו על האפילוג.
- כן – נבדוק שיקולים נוספים.
- האם אפשר באפילוג להעניק לסיפור רבדים נוספים של הבנה ושל מחשבה?
- לא – ותרו על האפילוג.
- כן – נתקדם הלאה בשיקולים.
- לכותבי הסדרות – האם המטרה היא לעורר ציפייה לספר הבא בסדרה?
- לא – אין צורך באפילוג.
- כן – המשיכו הלאה.
- כתבתם כבר את האפילוג? קראו אותו שוב ובדקו את השאלות שלמעלה מזווית ראייתו של הקורא:
- האם הוא מחזק את סיום הסיפור או מחליש אותו?
- האם נדרשים סגירת מעגל או מתן ידע נוסף?
- האם הוא מוסיף רבדים ומעמיק את הסיפור?
- האם צפוי ספר המשך?
- בסך הכול – האם האפילוג מעצים את חוויית הקריאה, גורע ממנה או אינו משפיע כלל? רק אם הוא מעצים את הנאת הקריאה, השאירו אותו.
מומלץ לקרוא את הפוסט זה לא נגמר עד שזה לא נגמר כדי לקבל זווית נוספת לאקורד הסיום.
כמה הצעות מעשיות בעת כתיבת פרולוג או אפילוג
שקלנו וחשבנו והחלטנו שנדרש פרולוג או אפילוג. מובן מאליו שאיכות הכתיבה חייבת להיות ברמה לא פחותה מזו של הסיפור הראשי. כמו במרכיבים אחרים של הסיפור, גם כאן אין כללים מחייבים. כל אחד יכול לקחת את זה למקומות שונים, כיד הדמיון הטובה עליו. למרות זאת, קיימים מאפיינים ייחודיים לפרולוג ולאפילוג.
בעת כתיבת פרולוג
אם החלטתם לכתוב פרולוג, הקפידו בעת הכתיבה לזכור את השאלות שנדרשתם אליהן לפני החלטתכם לכתוב אותו, וכוונו את כתיבתכם כך שתצדיק את קיומו.
- הפרולוג צריך לכוון את הקורא, לעורר בו סקרנות, בלי ספוילרים. לכוון, אבל לא להיות דומיננטי, כדי שלא יסיח את דעתו של הקורא בהמשך.
- הפרולוג צריך לתת לקורא מידע נדרש, ורק המידע הנדרש. אין להעמיס מידע שלא ישמש בהמשך העלילה, גם אם הוא מעניין.
- הפרולוג אינו סיפור קצר שבא לפני הסיפור העיקרי – חייב להיות קשר ברור ומשמעותי בין הפרולוג לסיפור עצמו, גם אם קשר זה מתגלה עמודים רבים בהמשך.
- הפרולוג נועד לגרות ולעניין, ואין צורך לספר בו הכול. הוא צריך להיות מהיר, זורם וקצר ככל האפשר. הקורא רוצה להתחיל לקרוא את הספר, וחבל לאבד אותו בפרולוג ארוך ומייגע.
בעת כתיבת אפילוג
כשאתם מתחילים לכתוב את האפילוג, זכרו את המטרה שהגדרתם לו והיצמדו אליה.
- חשבו על התוכן שאתם כוללים באפילוג, וודאו שהוא מוסיף לחוויית הקריאה אבל אינו פוגע בשלמות החוויה, אם הקורא מחליט לדלג עליו.
- אפילוג יכול להיכתב במגוון של אופנים וסגנונות – כפרוזה, כרשימה ואפילו כשירה. תיהנו ותתנו ליצירתיות לפרוח.
- אפילוג מציג פתרון לבעיות שעלו בסיפור, הוא לא המקום להעלות קונפליקטים חדשים. הסיבה היחידה לעשות זאת היא אם אתם מתכננים לכתוב ספר המשך.
- אפילוג לא צריך לספר הכול, כדאי להשאיר מקום לדמיונו של הקורא.
- האפילוג הוא הטעם האחרון של הקורא מהספר כולו. אם הקורא לא יבין את הקשר לסיפור או את הצורך במידע שבאפילוג – קלקלתם במקום להעצים החוויה.
כדאי גם
בפוסט זה אין דגש על הצד הטכני של הכתיבה, מעבר למובן מאליו – האפילוג והפרולוג צריכים להיות באיכות כתיבה ובהתאמה לסיפור הראשי. כאשר אתם מגיעים לכתוב, ייתכן שתרצו גם להסתכל על פוסטים שיסייעו לכם להחליט בנוגע לאופן הכתיבה:
גוף הכתיבה לא בהכרח צריך להיות זהה לגוף הכתיבה בסיפור הראשי. כדי להחליט על גוף הכתיבה הנכון, היעזרו בפוסט גוף המספר.
אם אתם מתכוונים לשפוך אור על המניעים של דמויות בסיפור הראשי, להציג נקודת מבט של דמות משנית או אפילו דמות שאיננה מופיעה בסיפור הראשי, כדאי לשקול את אופן הצגת המניעים. על כך בפוסט מה מניע את הדמויות שלנו?
לא לשכוח שמשלב שפה צריך להתאים לדמויות ולספר כולו. על כך בפוסט עברית של שבת.
סיכום
הפרולוג והאפילוג – שניהם כלים באמתחתו של הסופר. כמו כל כלי, שימוש נכון ומושכל יגביר את הנאת הקריאה, ולהפך. פרולוג טוב יכול להקפיץ את הספר בכמה רמות; פרולוג גרוע עלול לקלקל. אפילוג טוב ישאיר אצל הקורא טעם של עוד; אפילוג גרוע עלול להשאיר טעם לוואי מר.
חשבו על השאלות שהעליתי, ואחרות שלבטח תעלו אתם. חשבו פעמיים – פעם בעיניים של סופר שמקדם את הסיפור שלו, פעם נוספת בעיניים של קורא ואיך יחווה את הסיפור שהסופר כתב.
עדיין מתלבטים אם לכתוב פרולוג או אפילוג?
נוסף על התהליך המושכל המוצע, סמכו על תחושת הבטן שלכם, והקשיבו לעורך של ספרכם – הרי גם לו תהיה דעה מושכלת בנושא.
