על הפרולוג ככלי ספרותי סיפרתי בפוסט פרולוג ואפילוג – איך הם תורמים לסיפור (או לא), שם הסברתי את תפקידם של הפרולוג ושל האפילוג, ואיך אפשר לנצל אותם כדי לשדרג את הסיפור.
בניגוד לאפילוג, שהקורא יכול לבחור לא לקרוא אותו והדבר לא יפגע בהנאתו מהסיפור, הפרולוג חשוב ואפילו הכרחי להמשך הקריאה. אפשר לכתוב פרולוג במגוון דרכים, ובפוסט זה נטעם כמה מהן, ונלמד איך סופרים מוּכרים נעזרו בפרולוג כדי לקדם את הסיפור ולשדרג את חוויית הקורא.
אתם מודעים לכך שלא בהכרח מדובר בהחלטה של הסופר? בתהליך ההוצאה לאור על שלביו השונים יכולים לחול שינויים בפתיח של הספר. לפעמים נגלה שקטע בתחילת הסיפור אינו מקבל את הכותרת "פרולוג" אף שברור שזה מה שהוא. לא פעם ההוצאה היא זו שקובעת אם יהיה בספר פרולוג ואיך הוא יופיע. ייתכן אפילו שאותו ספר בהוצאות שונות יופיע פעם עם פרולוג ופעם בלעדיו.
אם אי־אפשר לסמוך על הכותרת המפורשת, איך נדע שמדובר בפרולוג?
התשובה פשוטה: הפרולוג הוא חלק מהסיפור, גם אם בעת קריאתו לא נבין כיצד מתקשר לסיפור. קיימות גם פתיחות שאינן פרולוג – "מבוא", "הקדמה", "פתח דבר" ודומיהם, אשר הם התייחסות חוץ־סיפורית של הסופר או של אדם אחר על הכתיבה.
הפרולוג כסיפור קצר
ציפורים מתות בסתר / קולין מקאלוג (The Thorn birds / Colleen McCullough):
במרכז העלילה סיפור אהבה בלתי אפשרית בין מגי לכומר ראלף. מורין מקאלוג מציגה בסיפור מקדים את הרעיון השזור לאורך הסיפור – החיפוש של הציפור אחר הקוץ האידיאלי מסמל את המרדף ההרסני של זוג האוהבים אחר אידיאל שלא יוכלו להשיגו.
פרולוג המוגדר כפרק הראשון בספר
ככל שהצלחתי לראות, ההחלטה להכניס פרולוג כפרק הראשון של הספר לעומת פרק עם הכותרת "פרולוג" איננה נעשית מתוך שיקולים מוגדרים וברורים. ככל הנראה מדובר בהחלטה שרירותית שתלויה בהעדפה אישית של הסופר, העורך או ההוצאה.
הארי פוטר ואבן החכמים / ג'יי קיי רולינג (Harry Potter and the Philosopher's Stone/ J. K. Rowling):
הפרק הראשון בספר מתאר את הלילה שבו נרצחו הוריו של הארי. כך רולינג מניחה את הבסיס לאירועים שמתוארים בסיפור המרכזי, שקופצים 10 שנים קדימה.
גר בארץ נוכרייה / רוברט היינלין (Stranger in a Strange land / Robert Heinlein):
כמו רולינס, גם היינליין מקדיש את הפרק הראשון בספר לאירועים שקרו לפני טווח הזמנים של הסיפור העיקרי. הפרק מתאר את החללית הראשונה שהגיעה מכדור הארץ למאדים, ומכשיר את הקרקע למציאות של הסיפור המרכזי – בני אדם החיים על המאדים.
הפרולוג כמאמר חדשותי
פארק היורה / מייקל קרייטון (Jurassic Park / Michael Crichton):
מייקל קריצ'טון כלל שני פרולוגים בספרו – הראשון בהם כתבה עיתונאית המדווחת על אירוע חדשותי. כך קריצ'טון בונה את הנחות הבסיס של העולם הטכנולוגי שיצר, בעודו מגרה את סקרנותו של הקורא בנוגע לאותם "אירועים מדהימים".
הפרולוג כמאמר אקדמי מנוכר
לוליטה / ולדימיר נבוקוב (Lolita / Vladimir Nabokov):
הספר "לוליטה" טעון מוסרית, ויש לשער שעל כן נבוקוב בחר לכתוב את הפרולוג בשפה אקדמית, מנותקת. הוא מזהיר את הקורא מתוכן הסיפור, וכך מאפשר לו להפסיק את הקריאה. אם יבחר להמשיך לקרוא, יעשה זאת מתוך נקודת מבט שהמתואר הוא "רשע".
הפרולוג כהצגה ויזואלית (מפה או תרשים)
רצח בבית העקום / סוג'י שימאדה (Murder in the Crooked House / Soji Shimada):
סביבת הסיפור מורכבת, אך הכרחית להבנת הסיפור. כדי להקל על הקורא להתמצא בסביבה בלי לפגוע ברצף הקריאה, סוג'י שימאדה כלל שרטוט של "הבית העקום" שבו מתרחשת העלילה, בנוסף לתיאור מפורט.
שר הטבעות / טולקין (Lord of the Ring / J.R.R. Tolkien):
טולקין יצר עולם שלם בספריו, והשתמש במפות כדי לעגן את הקורא בסביבה שאינה מוכרת לו. המפה הנ"ל היא הראשונה שטולקין שרטט, מפה כללית של עולם הסיפורים בטרילוגיה "שר הטבעות". מעניין לראות שבהוצאות מאוחרות יותר, בגלל הפופולריות של הסדרה, ההוצאה מצאה לנכון לשפר את המפה, לרווחת הקוראים.
הפרולוג כשיר
שר הטבעות / טולקין (Lord of the Ring / J.R.R. Tolkien):
הפרולוג להצגת דמויות והקשרים ביניהן
העולם שטולקין בנה אינו רק פיזי. גם הדמויות שיצר הן פרי דמיונו, כמו ההיסטוריה והתרבות שלהן. טולקין נעזר בשיר כדי להכניס את הקורא למיתולוגיה העשירה של Middle Earth.
עולם ה־Middle Earth עשיר ומורכב עד מאוד, על היצורים החיים בו, וההיסטוריה והתרבות שקיימים בו, עד שטולקין ייעד ספר שלם, "ההוביט", שכל מטרתו להעניק לקורא היכרות מעמיקה עם עולם זה. בפועל, אפשר לומר ש"ההוביט" הוא הפרולוג של הטרילוגיה "שר הטבעות". למי שבכל זאת לא קרא את "ההוביט", קיים בפתיח של הטרילוגיה תקציר של ארבעה פרקים – שאף הם פרולוג.
סיפורי קנטרברי / ג'פרי צ'וסר (The Canterbury Tales / Geoffrey Chaucer):
צ'וסר נעזר בפרולוג כדי להציג את הדמויות הרבות שבספר, ולהסביר איך כל אחת מהן תספר את סיפורה במהלך העלייה לרגל. כך הוא מאפשר לקורא להתמצא ברצף הסיפורים
גאווה ודעה קדומה / ג'יין אוסטין (Pride and Prejudice / Jane Austin):
הספר "גאווה ודעה קדומה", כמו רבים מספריה של ג'יין אוסטין, כולל מספר רב של דמויות. למערך היחסים ביניהן חשיבות בהתמצאות בסבך העלילה, ולכן אוסטין משתמשת באילן יוחסין כפרולוג. בלעדיו הקורא היה צריך להתאמץ לזכור את הדמויות ואת הקשרים ביניהן, והיה מתקשה להיסחף בעלילה.
הפרולוג כספוילר
סיפור אהבה / אריך סגל (Love Story / Erich Segal):
זהו המשפט הראשון בפרק הראשון, שמשמש בתפקיד של פרולוג – מייד בהתחלה סגל מספר מה יהיה בסוף הסיפור, ולא מאבד אף קורא בשל כך. נהפוך הוא, לקורא ברור שאם סיפרו לו את הסוף כבר בהתחלה, אז הסוף הוא לא מה שחשוב אלא הסיפור עד אותו סוף, והאישה שראויה לסיפור חייה הקצרים.
רומיאו ויוליה, שייקספיר ( Romeo and Juliet/ William Shakespeare):
בפרולוג שייקספיר מציג את הקונפליקט העמוק שבמחזה, ובפועל מצהיר לקורא (לצופה במחזה) שהקונפליקט עצמו כה מעניין שחווייתו לא תיפגם למרות הסוף הידוע, שכן האירועים שהובילו לאותו סוף הם המהות של הסיפור.
הפרולוג כסדרת מכתבים
פרנקנשטיין / מרי שלי (Frankenstein / Mary Shelley):
מרי שלי משתמשת במכתבים שכתב מגלה הארצות רוברט וולטון לאחותו כדי להציג לקורא את נקודת מבטו של וולטון על המפגש עם ויקטור פרנקנשטיין ועל המפלצת שיצר. בסיפור עצמו קולו של וולטון נדם והסיפור כתוב מנקודת מבטו של ויקטור פרנקנשטיין ושל המפלצת שיצר.
פרולוג מנקודת מבט ייחודית
גנבת הספרים / מרקוס זוסאק (The Book Thief / Markus Zusak):
זוסאק מרגיל את הקורא לקרוא מנקודת המבט הייחודית של הסיפור כולו – המספר הוא המוות עצמו, המגיש את סיפורו בגוף ראשון. בפרולוג זה הקורא מבין שהמוות גם צופה מן הצד וגם משתתף פעיל בעלילה, הוא מציג את עצמו וכך הקורא קולט בהדרגה את נקודת המבט הזו הקשה לעיכול.