ראשית, חשוב לי להבהיר שאני לא צוחקת על אף אחד. כלומר, אני לא צוחקת אלא מתגלגלת מצחוק, אבל לא על מישהו ספציפי. ברור לי שאפילו משכילים ומלומדים פולטים שטויות לפעמים. כן, גם אני לא חפה מזה (הפרטים חסויים). אחרי שתקראו את הפוסט הזה, גם אתם תודו שכמה מפליטות הפה האלה מצחיקות עד דמעות.
שנית, אני רוצה להודות לכל מי שתרם את הפנינים המוצגות כאן – הסופרים היקרים שאת ספריהם ערכתי בעיון רב וקוששתי מהתפלחויותיהם, ודף הפייסבוק אף לב הפלא – ביוטים וצירופים משובשים (הפלא ופלא כמה ביוטים משעשעים אפשר למצוא בו; כדאי להציץ כשזקוקים להסחת דעת מחויכת).
אפשר להתחיל?
טוב, ככה הסיפור מתחיל. רוצים לדעת מה קרה בהמשך?
בשמחה אספר לכם.
כך כותבים נח בשבע שגיאות
ליקטתי אירועים יחידים, ואתגרתי את עצמי להכניס אותם לטקסט רציף אחד. מאולץ? בוודאי. המינון גבוה מדי? ברור.
יש פה הגזמה לצורך המחשה, אין אחד שכותב כך.
חוץ ממני כמובן בפוסט הזה.
המשך הסיפור
מוסר השכל
עכשיו בנימה קצת יותר רצינית – חשוב לוודא שימוש נכון בניבים ובביטויים לפני שחרורם לעולם הרחב, שבו נשמות טובות אוהבות להיתפס לשגיאות קטנות במקום להסתכל על איכות המכלול. לא כדאי לעשות בושות, נכון?
יש באינטרנט שפע של אתרים המרכזים ניבים ומטבעות לשון לפי מילות מפתח או לפי סדר א'־ב'. כדאי להיעזר בהם כדי לוודא שהכול תקין – לא רק הביטוי הנכון אלא גם השימוש בו. ברוב המקומות תמצאו הסבר לביטוי, דוגמה לשימוש בו והמקור שלו.
להלן כמה מקורות אינטרנטיים מומלצים:
- ניבים, פתגמים ומטבעות לשון בעריכת ד"ר אורלי קיים
- ניבונכון מאת נעמן אופיר
- ניבים בעברית בספרייה הווירטואלית של מט"ח
- מטבעות לשון באתר של האקדמיה ללשון העברית
אם אתם כותבים סדרתיים, ייתכן שתרצו על מדף הספרים שלכם את המקורות הבאים:
- 300 ניבים ופתגמים עבריים מאת אירית טול
- ניבון עברי חדש מאת טוביה כהן
- ספר הניבים הגדול מאת נפתלי ארבל
- מילון הצירופים מאת רוביק רוזנטל
על סוגי שיבושים, בכוונה או בטעות, תוכלו לקרוא בפוסט שיבושי לשון, ניבים וצירופים כבולים. כאן אני רוצה להתייחס לסיבות אפשריות לתופעת השיבושים.
למה זה בכלל קורה?
מדוע אנחנו נתקלים בשיבושים כאלה?
להלן כמה סיבות אפשריות, שאחת מהן יכולה להסביר את התופעה (או צירוף של כמה מהן). כדאי להבחין בין שיבושים שנובעים מחוסר ידע ובין שיבושים שנעשים במקרה, מחוסר תשומת לב או בבלבול רגעי.
שיבושים בגלל חוסר ידע
לא כולם זכו לשנות לימוד רבות, ולא תמיד בשפה העברית. גם משכילים דוברי העברית כשפת אם שוגים בלי להיות מודעים לכך – אולי למדו תחום אחר לגמרי, ואין להם רגישות לשפה ו/או ידע מעמיק בה.
ייתכן שמכירים את הביטוי משמיעה בלבד, ושומעים משובש (כמו שקורה עם שירים, על כך בפוסט שיבושי שירים).
ייתכן ששמעו את הביטוי בעבר, זוכרים את הרעיון הכללי אבל לא את המילים המדויקות.
ייתכן שהאסוציאציה דווקא הגיונית, למשל: נגמל מייסוריו – כמו תינוק שנגמל מחיתול, כלומר כבר לא משתמש בו, כך האיש נגמל מייסוריו, כלומר אינו מתייסר יותר. גם אם יש היגיון בשיבוש, זה לא הופך אותו לנכון.
ייתכן שהמילה ששובשה היא ארכאית ולא מוכרת, לא מובנת, ומחליפים אותה במילה מוכרת דומה גם אם אין בכך היגיון כלל. למשל, המילה "נקף" איננה שימושית בשפה העכשווית, ולכן הביטוי "לא נקף אצבע" הפך ל"לא הקיף אצבע", על סמך דמיון צלילי למילה הנכונה.
ייתכן שהמילה המקורית בביטוי היא מיושנת ונשכחה, והמילה שהחליפה אותה מוכרת ונקלטה, ומביעה רעיון דומה. למשל: המילה "מועדות" בביטוי "פניו מועדות לְ…" איננה שימושית בחיי היומיום. היות שמשמעות הביטוי היא "לקראת איזו מטרה אנו חותרים?" יש היגיון בהחלפה במשמעות של "לאן אנחנו מובילים?" מכאן זה מתגלגל לביטוי השגוי "לאן פנינו מובילות?"
ייתכן שהשיבוש נובע מאסוציאציה של אחת ממילות הביטוי המקורי. בצירוף "נאלמתי דום" המילה "נאלם" מוכרת פחות ושימושית פחות בעברית החדשה, והצירוף "עמד דום" מוכר ושימושי בהקשר צבאי ובימי הזיכרון.
לבסוף, ייתכן שמנסים להיראות חכמים על ידי שימוש בשפה במשלב גבוה אף שלא שולטים בשפה על בוריה, ומתקבלת התוצאה ההפוכה.
שיבושים מקריים
גם השולטים היטב בשפה העברית שוגים לפעמים. מקרים כאלה קורים בלהט הדיבור. המוח שלנו רץ קדימה או מתעתע בנו ומכניס לפה שלנו מילה שגויה, שדומה למילה הרצויה. לא סביר שמקרים כאלה יתגלו בכתיבה, כי כל כותב שמכבד את עצמו יעשה הגהה, ואם השגיאה מקרית יעלה מייד על הטעות ויתקן אותה (עוד על הגהה בפוסט על הגהה, עריכה ומה שביניהן).
זה בכוונה או בטעות?
לפעמים שיבוש של ביטויים הוא מושכל.
משבשים ניבים כדי להימנע משימוש בביטויים שחוקים ובמטפורות מתות (על כך בפוסט מטפורה, דימוי וקלישאה). משחקים עם הניב הקיים ומטים אותו לכאן ולכאן עד שמתקבל משהו רענן, חדש. כמובן כדי לעשות זאת צריך להכיר היטב את הביטויים המקוריים, הנכונים. במקרה זה האתגר הוא גם של הקורא – על סמך סגנון הכתיבה הכולל להבין שהשיבוש מכוון ולא לבטל זאת כטעות גסה.
משבשים מטבעות לשון כדי להצחיק או כדי למשוך את תשומת ליבו של הקורא או המאזין.
ואולי גם משבשים בכוונה ניבים כדי להיראות מטומטמים, ולגרום למאזין להסגיר מידע שמנסים להוציא ממנו.
לסיום, הסיפור התקין
עבדתי בסופר במשמרת לילה ופתאום הגיע אדם, כיוון אליי אקדח וציווה עליי לפתוח את הקופה.
נאלמתי דום. לא העזתי להמרות את פיו, חטפתי התקף לב.
איך הגענו למצב הזה? לאן פנינו מועדות? כל אחד מרשה לעצמו לעשות כאוות נפשו. ככה, בלי ייסורי מצפון. מה עם והדרת פני זקן?
למזלי נכנס לסופר איזה פונקציונר במשטרה, נו, ההוא שנמצא בתקופת צינון. בכל אופן, הוא קלט את המצב. מזל שהיה לו נשק. הוא ירה באיש עם האקדח והצליח לנטרל אותו, אבל השותף שלו ברח.
באמת מגיע לשוטר יישר כוח, לי לקח זמן להתעשת. אחרי ההלם ניגשתי אליו, הודיתי לו והוא נתן לי חיבוק אמיץ.
לעניות דעתי, רק בגלל שההוא מפורסם הגיעה התקשורת. מצאתי את עצמי בעין הסערה. חקרו אותי מא' ועד ת'. השוטר לא הספיק לנוח על זרי דפנה, כי אחרי סיעור מוחות של התביעה האשימו אותו ברצח – הפושע נפצע אנוש, ובדרך לבית החולים נגאל מייסוריו. אם משפטים בארץ היו מתקיימים עם חבר מושבעים, אני בטוח שהם היו מוצאים אותו זכאי.
כל האירוע הזה ערער אותי לגמרי, עד היום אני סובל מתופעות לוואי. המשטרה לא נקפה אצבע למצוא את הפושע שברח. התיק קפא על שמריו. כל פעם שביררתי אמרו לי שאני צריך להתאזר בסבלנות. לפני שבוע נסעתי לאי שם לחופשה, ודווקא אז הודיעו לי מהמשטרה שתפסו את הפושע השני.
סוף סוף.
יש לך דוגמאות נוספות לשיבושים משעשעים? שיתוף בדוגמה, ואם אפשר גם במקורה, יתקבל בברכה.
