הספר "עיר הנחושת ותושביה" מכיל לקט סיפורים ייחודיים על עובדי "מפעל הנחושת תמנע", שחייהם וחוויותיהם נחקקו בלבה של המחברת. היא כותבת מתוך הוקרה והערכה לעבודתם המסורה והנאמנה בתנאים המיוחדים והקשים של הערבה. באמצע שום מקום, בלהט הקיץ ובקור החורף המדברי. העובדים חיו הרחק ממרכז הארץ ומבני משפחותיהם בעידן שבו טרם היו טלפונים באילת, והתקשורת היומיומית התאפשרה רק במכתבים. בידוד זה גרם לקרבה בין האנשים, והם חברו זה לזה כחלופה למשפחה.

מתוך קרבה זו התגלו סיפוריהם הצבעוניים והמרתקים של האנשים השונים שבאו והלכו, אך כולם השתייכו במשך זמן-מה ל"משפחת תמנע". סיפוריהם משעשעים ומצחיקים, ולפעמים גם עצובים. בסיפורים שזורים אירועים היסטוריים מהעולם ומארץ-ישראל, והם מלווים באנקדוטות קצרות ובאמרות כנף.

יהודית אפלבוים-אוסטפלד, ילידת תל-אביב הקטנה, הייתה שנים אחדות באנגלינ, וכשחזרה לישראל גלגל אותה הגורל אל אילת ואל תמנע. לדבריה: "באתי… ראיתי… נשארתי…"

היא הייתה מזכירת "מפעל הנחושת תמנע" במשך שמונה שנים, מיום סיום בנייתו והתחלת הייצור התקין. היא מספרת את סיפורה, המשולב בסיפורי המפעל ובסיפורי העיר אילת – העיר שלה היא נשואה ב"נישואים קדושים", כדבריה. היא מעורבת בחיים הפוליטיים בעיר ועוסקת בפעולות התנדבות.