"אין כאן אלוהים או מסגרת חוקים כלשהי, כאן לא עוזרות תפילות. כאן סומכים על חכם הכפר. כל אחד מקבל בהכנעה את כל מה שנדרש ממנו. צריך להירגע מהפחד, הוא הרי בשליטתי. מלומה הרי איננה מפחדת כלל, אפילו לא מהמוות. ניסיתי להרגיע את עצמי, אך נחרדתי עוד יותר והמשכתי להיגרר על ידי היד האיתנה, עד שנזרקתי אל בור חשוך. מישהו צעק לעברי: 'ריבוי מסכות כריבוי אישיויות'. לא הבנתי מילה".

"לא האמנתי בגורל, לא האמנתי בפגישות מסתוריות ולא האמנתי בסימני החיים שהובילו אותי עד כה. התעלמתי מהרוחניות שבי. תמיד רציתי להיות אדם מציאותי, עד שהמציאות הזאת טפחה על פניי והחזירה אותי לכאן, אל הכפר המכושף הזה, הכפר שהפך לחלק מחיי בשנים האחרונות".

הספר נערת הפורצלן משלב סיפור מסע אישי עם תובנות חיים. הוא מוציא את הקורא מאזור הנוחות שלו על ידי הצבת מראה מול החברה שלנו, המגלה את המציאות שכולנו חיים בה ואת השתנותם של האדם ושל העולם לרעה. בספר ביקורת נוקבת כאגרוף בבטן, שמטרתה צלצול השכמה שאי־אפשר להתעלם ממנו. דרך הסיפור של הגיבור והמפגש שלו עם דמויות ספק דמיוניות ספק אמיתיות, נחשף הקורא לתמונת עולם מצמררת, שהיא עולמנו אנו. זהו ספר חובה לכל האנשים המחפשים אהבה ומאסו ברוע ובמלחמה. 

זהו ספרו השלישי של ציון בן־שטרית; הספרים הקודמים – "עפריט" ו"מכתבים לארמנדה" – זכו לביקורות משובחות ולהצלחה רבה.