אחת הבעיות של סופרים מתחילים היא המחשת התפאורה והרגשות. לרוב, במקום לתאר הם מצהירים.
לכך הכוונה בעצה: "להראות, לא לספר".
בפוסט זה אני מבהירה כיצד ליישם את העיקרון החשוב הזה.
ציטוט המיוחס לצ'כוב מבהיר היטב את העיקרון:
"אל תספרו לי שהירח זורח. הראו לי את נצנוץ האור משבר של זכוכית".
יישום נפלא של עצה זו מצוי בספר "פלטרו ואני" מאת חואן רמון חימנז:
"פלטרו […] דוהר, נכנס לתוך הנחל, רומס את הירח ומנפץ אותו לרסיסים".
הגדרה
"להראות, לא לספר" היא שיטה ספרותית של תיאור רגשי, במקום הצהרה על רגשות.
כתיבה כזו מערבת את הקורא יותר, וגורמת לו לחוש כאילו הוא נמצא שם, בסצנה המתוארת, על ידי כך שהיא דורשת ממנו להבין מעבר למילים עצמן – לקרוא בין השורות.
הנאת הקריאה נפגמת אם טורחים ומספרים לקורא הכול. ספר משובח יהיה כתוב במילים מדויקות אך לא בהכרח מפורשות. הקורא ייהנה לפענח את הלך הרוח בסיפור או את אופייה של הדמות מקריאת סצנה המתוארת היטב, כולל הבעות הפנים ושפת הגוף של הדמויות.
בתיאור שבדוגמה הבאה לא מופיע בפירוש הצירוף "פחד קהל" (אימא שלי הייתה קוראת לזה "מורא במה"), ובכל זאת הקורא מבין בדיוק שזה מה שזה.
מדוע התיאור עדיף?
בכתיבה מתארת, הקורא יבין בדיוק את מה שנאמר בהצהרה, אך בצורה משכנעת ומהנה יותר.
נוסף על כך, תיאור עוזר להעברת האופי של הדמות ללא צורך לכתוב רשימה של תכונותיה. למשל, אם מיכל היא קוטרית סדרתית, במקום לספר לקורא על כך, אפשר להכניס לפיה מילות קיטור בסצנות השונות, והקורא יבין שמיכל נוטה להתלונן ולהתמרמר על כל דבר.
כתיבה כזו היא מעניינת יותר, היא תגרום לקורא להישאב אל תוך הסיפור, ולהכיר את הדמות כמו שמכירים חברים או בני משפחה. הכתיבה הזו מוחשית יותר, בניגוד ל"רשימת מכולת" של תכונות שהיא מנכרת.
אולי הקורא לא יבין נכון?
סופרים רבים חוששים שאם לא יסבירו לקורא כל דבר, הוא עלול לא להבין או גרוע מכך – הוא עלול להבין משהו אחר ממה שהסופר התכוון.
חשש כזה מאפיין סופרים שאינם סומכים על עצמם שדייקו בכתיבה ו/או אינם סומכים על האינטליגנציה של הקורא. על הקורא אין לנו שליטה, אבל על עצמנו בהחלט יש. עלינו להקפיד להשתמש במילים המדויקות ביותר לתיאור הסיטואציה, ואם נעשה זאת יגדל הסיכוי שהקורא יבין בדיוק מה שרצינו שיבין.
למשל, אם נכתוב "רעיה לא הסתכלה עליו", הקורא לא יקבל תחושה המבהירה מדוע לא הסתכלה עליו. לעומת זאת, אם נכתוב: "רעיה השפילה את מבטה", הקורא יסיק שהיא נבוכה או מפוחדת; אם נכתוב "רעיה בהתה באוויר בלי לראות אותו", הקורא יבין שהיא מרחפת, לא מרוכזת או עייפה.
גם אם נתאר באופן מדויק ביותר דמות קרה, צינית ומרוחקת, כשכוונתנו שהקורא לא יאהב אותה, תמיד תהיה קבוצה של אנשים שדווקא נקודות אופי אלו ימשכו אותם, והם יעדיפו את הדמות הזו, שהסופר רצה שישנאו.
אז מה?
אז מה אם הקורא יבין משהו אחר? זה היופי בספרות – כל אחד לוקח את המילים למקום משלו, בהתאם לאופיו ולניסיון החיים שלו. גם לא יקרה אסון אם הקורא יבין משהו אחד, ובהמשך הקריאה יתברר לו שהסופר התכוון למשהו אחר. תהיה לו הפתעה, וגם זה חלק מההנאה.
איך מראים בלי לספר?
אין ספק ש"לספר" מהיר יותר מ"להראות". גם ברור שבכל סיפור יהיו קטעים של "לספר", למשל דברים שהם פחות חשובים לנו, שאין לנו רצון להתעכב עליהם, אך המידע בכל זאת נחוץ לקידום העלילה.
ככלל, רצוי להמעיט ב"לספר" ככל האפשר, וחובה "להראות" קטעים שיש להם חשיבות לבניית העלילה, הדמות והתפאורה.
איך עושים זאת?
- תנו לקורא לחוש את הסצנה בסיפור שלכם
הצהרה:
"הלכתי אליה בצוהרי היום. הקיץ כבר הגיע, והיה לי חם מאוד".
תיאור:
"השמש כבר עמדה במרומי השמיים, וזיעה זלגה ממצחי וצרבה את עיניי. הפשלתי את שרווליי והמשכתי בדרכי אליה".
- שימוש בדיאלוגים, שיבהירו דברים מעבר לשיח עצמו
הצהרה:
"אני ממש ממש כועסת עליך".
תיאור בעזרת דיאלוג:
"אתה לא מתבייש? איך עשית דבר כזה? מה עבר לך בראש באותו רגע?"
- תיאור פעולה
לפעמים תיאור התפאורה בכל סצנה וסצנה עלול לייגע, ולעכב את קצב הסיפור. אפשר לתאר את הסצנה ובו בזמן לקדם את העלילה.
למשל:
"דן חשש לאחר. הוא רץ ברחובות עמוסי אדם, לאורך בתי קפה ומסעדות שהוציאו שולחנות למדרכה. מדי פעם נתקל במישהו, אמר 'סליחה' והמשיך לרוץ. הזיעה התגלגלה לאורך גבו מתחת לתרמיל הגב הכבד שנשא".
בדוגמה זו קידמנו את הסיפור, במקום להשהות אותו בתיאור הרחוב, האנשים, המסעדות והחום.
- לא להגזים
עודף של תיאורים עלול לייגע את הקורא. כדאי לבחור בקפידה את התיאורים הנחוצים להעברת האווירה, ולא להרבות בתיאורים סבוכים ומפורטים מדי. עוד כדאי להשתמש בתיאור חושים שונים שיגרו את הדמיון – מראות, ניחוחות, רגשות וקולות.
מוגזם:
"הקיפוד החמוד נראה דוקרני, אפו מאורך ושחור בקצהו, ושתי עיניו ככדורים שחורים. הוא אכל את רוב המזון היבש שהשארתי לחוּמי על הדשא שכיסחתי אמש, ועדיין נדף ממנו ניחוח נעים של עשב טרי. מדי פעם הפסיק לכרסם, והסתכל עליי בחשדנות. הוא התכדרר כשהכלב התקרב אליו. הרמתי אותו וגיליתי להפתעתי שהוא נעים למגע".
בדיוק נכון:
"הקיפוד כרסם את המזון שהשארתי לחומי על הדשא, שנדף ממנו ניחוח של עשב טרי. מדי פעם פסקו קולות הכרסום, ועיניו נשלחו לכיווני בחשדנות. הוא התכדרר כשהכלב התקרב אליו. הרמתי אותו וגיליתי שהוא נעים למגע".
- הימנעות משימוש בתואר הפועל
נטייה של סופרים מתחילים רבים היא לתאר את האופן שהדברים נעשים או נאמרים.
רצוי להימנע ממילה שהיא תואר הפועל (לספר) ובמקום זאת לתאר את הפועל (להראות).
במקום לכתוב "הילד הלך הביתה בשמחה", תכתבו "הילד דילג בדרכו הביתה, חיוך גדול על פניו".
במקום "היא חיכתה בקוצר רוח", תכתבו "היא הביטה בשעונה ללא הרף, רגלה הימנית קיפצה כאילו היו לה חיים משל עצמה וידיה תופפו על ברכיה".
במקום "אמר לה בכעס", תכתבו "פניו האדימו בדברו אליה, כפות ידיו נקפצו לאגרופים והוא הביט בה מבעד לחריצי עיניו".
טיפ לסיום
אחת הדרכים לשפר את מיומנות התיאור שלנו היא לצפות באנשים במצבים שונים של החיים (סביבנו או בסרטים), ולשים לב להבעות הפנים ולשפת הגוף המבהירות את הרגש ללא מילים.
דרך נוספת היא לקרוא על שפת הגוף ועל משמעויותיה.
See page for author, CC BY 4.0 <https://creativecommons.org/licenses/by/4.0>, via Wikimedia Commons Credit: Wellcome Library, London. Wellcome Images images@wellcome.ac.uk http://wellcomeimages.org Sixteen faces expressing the human passions. Coloured engraving by J. Pass, 1821, after C. Le Brun. 1821 By: Charles Le Brunafter: J. PassPublished: 1821
דוגמה להבעות פנים כאשר אנשים מרכלים
להלן דוגמה לטבלה שהתחלתי להכין לעצמי בדיוק למטרה זו (היא רחוקה מלהיות מושלמת, אך היא יכולה לשמש נקודת התחלה).
הרגש | הבעות פנים | שפת גוף |
שמחה / אושר | חיוך וצחוק | קפיצות ודילוגים |
עצב, דיכאון | וריד שצץ / קמט / פה מוטה מטה / אנחה / דמעות / שפתיים רועדות / | עמידה שפופה / הליכה נגררת / קול רועד |
זעם, רוגז | וריד שצץ / פנים מאדימות | עמידה מתוחה קדימה / לסת זקורה / אגרופים קפוצים (קמוצים) / ידיים מאחורי הגב או על המותניים / |
הפתעה / הלם | פה פעור לרווחה / עיניים פעורות / יד מכסה את הפה / בהייה במשהו המפתיע | |
גועל | ||
פחד | נשיכת השפה התחתונה / | ידיים וגוף רועדים / קושי ללכת יציב, נפילות / יד מכסה את הפה / קשיי נשימה ונשימה מהירה / דופק עולה / בכי / צעקות / קפיצה מהמקום |
בלבול | ||
התרגשות / להט / התלהבות | נפנוף ידיים / מחיאת כפיים / קפיצות במקום | |
חום | פנים מאדימות / שיער נדבק לפנים / | נפנוף ידיים או נייר כמניפה / הזעה / איסוף השיער |
קור | הבל יוצא מהפה בכל נשיפה / עיניים דומעות | עור ברווז / חיכוך כפות הידיים / חיבוק עצמי / נשיפה על הידיים / |
תשוקה | התרחבות אישונים | |
סערה פנימית, טרדות | מריטת שיער | |
הקשבה והבעת עניין | מבט ישירות לעיניים | רכינה לכיוון הדובר / הטיית ראש הצידה / ישיבה זקופה |
שיעמום | פיהוק / מבט לא ממוקד | ידיים מאחורי הגב / תיפוף באצבעות / נדנוד הגוף / גוף כפוף קדימה |
עייפות | פיהוק / עיניים אדומות ונוטות להיעצם / | גוף כפוף קדימה / התמתחות בישיבה / שפשוף עיניים / ראש נתמך על הידיים |
יהירות, סנוביות, בוז | גלגול עיניים / | עמידה מרוחקת / עמידה נוקשה |
חוסר סבלנות | התנדנדות קדימה ואחורה / תיפוף באצבעות / התעסקות בחפצים | |
דאגה, חרדה | נשיכת השפה התחתונה / אנחה | התנדנדות קדימה ואחורה / כסיסת ציפורניים / |
תסכול | התנדנדות קדימה ואחורה / תיפוף באצבעות | |
עצבנות, קוצר רוח, מתח | תזזיתיות / תיפוף באצבעות / התעסקות בחפצים / כסיסת ציפורניים / | |
נשיאת חן | הנהוני ראש | |
כבוד ונימוס | כיסוי הפה (הסתרת פיהוק) / | הרכנת ראש |
חוסר ביטחון | נשיכת השפה התחתונה | הרכנת ראש / התעסקות בחפצים / לחיצת יד חלשה |
מבוכה / ביישנות | הסמקה / ראש מורכן / הסתרת פנים / מבט מופנה הצידה / קול רועד / גמגום | גירוד ראש / דיבור שקט ואיטי / שילוב ידיים / עמידה מרוחקת |
אדישות | משיכת כתפיים | |
נחישות, נחרצות | מבט ישיר לעיניים | הליכה מהירה וקצובה |
חוסר אמון | כיווץ שפתיים | משיכת כתפיים |
לחץ, מתח | מצמוץ רב יותר / נשיכת השפה התחתונה / | עמידה נוקשה / כסיסת ציפורניים / ידיים מאחורי הגב / דפיקות מהירות עם הרגל או היד על משטח / פכירת אצבעות / משחק בשיער |
סמכותיות, שליטה, אגרסיביות | עמידה נוקשה / ידיים על המותניים | |
ביטחון עצמי, נאמנות | לחיצת יד חזקה / כף יד חמה | |
הרתעה, איום | מבט ארוך ישר לעיניים | ידיים על המותניים |
התגוננות, חוסר נוחות, סגירות | אין קשר עין, עיניים רצות לצדדים / מצמוץ רב | זרועות שלובות / שילוב רגליים בכיוון הפוך מהאדם שעימנו / רגליים משולבות |
הסתרת רגשות | עיניים מתרוצצות הצידה / כיסוי הפה / | ידיים בכיסים |
חוסר פתיחות, הסתגרות | אגרוף קמוץ / זרועות שלובות | |
פתיחות | ידיים פתוחות / ישיבה נינוחה | |
הסכמה, אהדה | חיוך | אגודל כלפי מעלה |
חוסר הסכמה | וריד שצץ / קמט / כיסוי הפה / כיווץ שפתיים / פה מוטה מטה / | שילוב רגליים בכיוון הפוך מהאדם שעימנו |
חוסר ריכוז | אין קשר עין / מבט לא ממוקד | |
ציניות | חיוך | |
ביקורת / נזיפה | פה קפוץ | ידיים על המותניים / עמידה גבוה מעל הננזף |
סקרנות | עיניים פעורות / | צוואר מזדקר קדימה / הטיית ראש |
חלק מהכתוב מתבסס על reedsyblog;
בהכנת חלק ממרכיבי הטבלה נעזרתי בכתיבה 101 – Topy-Writer.
עזרה בהשלמת הטבלה ובהרחבתה תתקבל בברכה, בתגובה למטה.
