איך שהזמן רץ!

הכרת התקופה האבסולוטית שבה מתרחשת העלילה יכולה להעניק לסיפור עומק של משמעויות, מעבר למילים עצמן. הקורא יודע למקם את הסיפור בתפאורה הנכונה, עם כל המשמעויות הפוליטיות, התרבותיות והחברתיות המאפיינות את התקופה.

מסופר על אליזבת הצעירה, שבעלה לא מרשה לה לצאת מהבית ללא ליווי. אם הסיפור מתנהל בימינו, המשמעות היא שאליזבת איבדה את קולה, היא אישה כנועה שנמצאת במערכת יחסים לא טובה עם בעל שתלטן ואולי אף אלים. אותו סיפור בדיוק, אם נמקם אותו במאה ה־18, למשל, יקבל משמעויות שונות לחלוטין, בהתאם למוסכמות החברתיות של אותה תקופה.

ידיעת הזמן שחלף בין הסצנות, גם היא עוזרת למקם את הקורא בהלך הרוח הנכון.

דינה הצעירה והעליזה הופכת לשקטה ורצינית. אם חלף שבוע, הקורא מסיק שעברה עליה טראומה כלשהי, אבל אם חלפו כמה שנים, אולי הוא יבין שהיא התבגרה.

פעמים רבות יש משמעות גם לעונת השנה ולזמן ביום.

יעל מתוארת כאחת שלא מרבה לצאת מביתה. אם העלילה מתרחשת בחורף, ייתכן שהגשם והקור הם שמרתיעים את יעל, אבל אם זה אביב או קיץ, אולי יעל היא אישה לא חברותית, דיכאונית ומתבודדת. כל אלו משמעויות של העלילה שהקורא קולט בלי שהסופר צריך לספר על כך במפורש.

דני בן העשר משחק לבד בגן שעשועים. אם זה בוקר, נסיק שמדובר בילד עצמאי, שהוריו סומכים עליו שילך לשחק ויחזור. לעומת זאת, אם זה קורה מאוחר בלילה, הסקרנות מתעוררת – מה ילד קטן עושה ער בחוץ בשעה כזו? האם מישהו דואג לו? האם ברח מהבית?

חלק מהנאת הקריאה היא הבנה בין השורות ובין המילים, הבנת רמזים. ההנאה נפגמת כאשר הסופר מסביר לקורא כל דבר ודבר. על הסופר לתת לקורא את הכלים להבין חלק מהלכי הרוח והמשמעויות בעצמו, כלומר: עליו לזרוע רמזים לאורך הסיפור. ייתכן שהמסקנות של הקורא יהיו שגויות, שהוא לא יבין נכון את הרמזים. אז מה? הטעות תתברר בהמשך העלילה. אם הקורא כן יבין נכון, תהיה לו תחושת סיפוק והנאה.

מצד אחד, הקורא לא ייהנה אם הסופר יאכיל אותו בכפית, ומצד אחר, הנאתו תיפגם אם לא יקבל מספיק נתונים כדי להבין את מה שלא כתוב. הדבר נכון עבור כל מרכיב בעלילה, וגם בנוגע לזמן בסיפור.