מטפורה, דימוי וקלישה

תמרור נגד קלישאות

היחיד של קלישאות הוא קלישה (ולא קלישאה). לא, זו לא בדיחה והם לא נכנסו לבר. אז על מה מדובר? רמז: התמונה הראשית. הפואנטה של הפוסט נמצאת בסוף, כמו בבדיחה, רק שהפעם זה ממש לא מצחיק. זה ה"נוּ־נוּ־נוּ" שלי לכם, ה"ראו הוזהרתם". נתחיל במטפורה הסופר הוא צינור לעולם הדמיון ללא צורך באיור לשם המחשה, ממש אפשר […]

10 הבדלים בין כתיבה אקדמית־עיונית לכתיבה ספרותית

כלב עם משקפיים וכלב שמדפדף בספר

Photo by 2Photo Pots on Unsplash / Photo by Jamie Street on Unsplash בעריכה ספרותית אני נדרשת לא פעם להפנות את תשומת ליבם של המחברים לכך שהם כותבים סיפור, ולא ספר לימוד. כולנו יודעים שספרי עיון בכלל, ומאמרים אקדמיים בפרט, עלולים להיות משעממים ביותר, "פלצניים" – כך הגדירה זאת חברה שלי. כולנו בוודאי זוכרים את […]

יופמיזם ותקינות פוליטית

שלט גינה של כלב מחרבן ועליו המילה NO

לפני הקריאה נא להשאיר את העלבון ואת הרגישות בצד. העיסוק בנושא זה מחייב שימוש במילים בוטות כדי להמחיש את המילים הנקיות. ועכשיו לפוסט עצמו: לשון נקייה (יופמיזם) היא ניסוח מעודן שבא להחליף מילים בוטות שאין רוצים לומר בפירוש. לפעמים השימוש נעשה כדי לא להעליב, לא לקלל או לא לומר מילים שיש עליהן טאבו. כאשר המניע […]

מה שאלת????? מה ששמעת!!!!!

הדגמה לצורך בסימן שאלה

סימן השאלה הוא סימן המחליף את הנקודה בסוף משפטי שאלה. סימן הקריאה מופיע במשפטי ציווי (לך מפה!) או במשפטי קריאה (איזה אסון!). פשוט ומובן מאליו, נכון? אם כך, מדוע רבים שוגים ו/או מגזימים בשימוש בסימנים אלה? פוסט זה בא לעשות קצת סדר בבלגן. סימני דפוס להבעת רגשות כיום נפוץ השימוש באמוג'ים להבעת רגשות בכתיבת הודעות […]

מה מניע את הדמויות שלנו?

פירמידת הצרכים של מאסלו

על פיתוח דמויות אמינות חלק ג' בפוסט דמויות אמינות – זה כל הסיפור (על פיתוח דמויות אמינות חלק ב') כתבתי שלדמות סיפורית אמינה יש מטרה ומניע. מה שמניע אותנו, מניע גם את הדמויות שלנו. כל התנהגות אנושית נובעת מצורך מהותי כלשהו. אברהם מאסלו היה פסיכולוג שפיתח את תיאוריית הצרכים האנושיים כפירמידה, הקרויה על שמו. בבסיס […]

דמויות אמינות – זה כל הסיפור

ציורי מערות

על פיתוח דמויות אמינות / חלק ב אחד הקשיים של סופרים הוא פיתוח הדמויות בסיפור, דמויות שיהיו אנושיות, דמויות שהקורא יוכל להזדהות עימן, דמויות שלא בקלות יישכחו. לשם כך, יש לתאר את הדמויות לעומק, והכוונה איננה תיאור של צבע השיער והעיניים. לרוב, מאפיינים פיזיים – כגון צבע שיער ועיניים, גובה ומבנה גוף – הם חסרי […]

על חשיבותו של ניסוח שאינו משתמע לשתי פנים

תמונת עגלות סופר

האם האישה לא הייתה מספיק ברורה או שבעלה טיפש? אפשר להתווכח על כך… האם כדאי לנו להסתמך על תבונתם של הקוראים שלנו? לא כולם מבריקים, וגם אם כן – לא כולם מקדישים זמן להתעמק בכתוב. בימינו הקריאה מרפרפת, חפוזה, ולכן כתיבה חד־משמעית חשובה במיוחד. בתקופת לימודיי נתנה המורה משפט מגוחך להמחשת קיומם של משפטים דו־משמעיים, […]

ניקוד: למה צריך אותו?

בפוסט איך מנקדים במחשב? מוסבר כיצד לנקד מילים בטקסט שלנו, מבחינה טכנית. אבל למה לנו לנקד בכלל? מה, אנחנו ילדים קטנים? לפני פירוט המקרים שבהם נהוג לנקד אני רוצה לפתוח באזהרה: יש תוכנות שונות המבצעות ניקוד אוטומטי. הן מצוינות וחוסכות זמן רב למי שזקוק לניקוד בהיקף גדול, אך חובה לבדוק אותן! כמו בכל עבודת מכונה, […]

תמונה של דמות

איש הולך על חבל מעל קניון

על פיתוח דמויות אמינות / חלק א Photo by Casey Horner on Unsplash תיאור טוב של דמויות דורש מידת מה של תחכום. אם נקמץ בתיאורים, נסתכן בכך שהקורא ישכח את הדמות. אם נתאר יותר מדי, לא יישאר מקום לדמיון של הקורא. תיאור הדמות לא חייב להיות אובייקטיבי. אפשר לתאר דמות בעיניים של דמות אחרת ו/או […]

איך שהזמן רץ!

שעון של פעם

הפוסט הפעם עוסק בבעיה שחוזרת על עצמה בספרים רבים שאני עורכת – בעיית הזמן. אני לא מתכוונת לזמן שנעלם לנו, ופתאום אנחנו מגלים שהזדקנו, וגם לא לזמן שבורח לנו בין האצבעות, ולא הספקנו לכתוב את כל המכסה שתכננו. בעיית הזמן בסיפור קיימת כשהקורא הולך לאיבוד בממד הזמן. סיפורים "על־זמניים" שיכולים להתאים לכל תקופה הם נדירים. […]

דילוג לתוכן