גוף המספר
פתחנו מסמך חדש – דף חלק מול העיניים. יש לנו רעיון שאנחנו רוצים לבטא במילים, סיפור שהולך ומתגבש, מאמר דעה או סיכום מחקר. ואז אנחנו מתחילים להתלבט. לכתוב בלשון עבר או הווה? על עצמי או על אחרים? פוסט זה מיועד לכותבים המתלבטים – קווים מנחים שיסייעו להחליט אם להשתמש בגוף ראשון, שני או שלישי. הכוונה […]
סיפורי משפחה
פעמים רבות, כאשר אני מקבלת סיפורי משפחה לעריכה ספרותית, הכותבים מבקשים שתולדות משפחתם וקורותיה יימסרו לקורא בצורה סיפורית מרתקת. הבעיה היא שבדרך כלל הכותבים את הסיפור המשפחתי אינם סופרים, ואין להם מושג כיצד לגשת למלאכה. הם מצפים שאקח את הטקסט שכתבו ואהפוך אותו ליצירה ספרותית. אבל זה לא מה שאני עושה, אני לא סופרת צללים. […]
יצירת מֶמוּאָר: כיצד לרתק את הקורא?
רוצים לכתוב ממואר ולהוציאו לאור? הוא מיועד רק למשפחה הקרובה? כך או כך, בפוסט זה כמה נקודות שיכולות לעזור לכתוב ממואר מוצלח. בסופו של דבר, מה שאנחנו רוצים לקבל זה פשוט סיפור טוב. אומנם אין צורך לתת כותרת ליצירה שתתקבל ולהכניסה למסגרת של ז'אנר כזה או אחר, אך בכל זאת כדאי להתחיל בהכרת שלושה מונחים […]
מטפורה, דימוי וקלישה
היחיד של קלישאות הוא קלישה (ולא קלישאה). לא, זו לא בדיחה והם לא נכנסו לבר. אז על מה מדובר? רמז: התמונה הראשית. הפואנטה של הפוסט נמצאת בסוף, כמו בבדיחה, רק שהפעם זה ממש לא מצחיק. זה ה"נוּ־נוּ־נוּ" שלי לכם, ה"ראו הוזהרתם". נתחיל במטפורה הסופר הוא צינור לעולם הדמיון ללא צורך באיור לשם המחשה, ממש אפשר […]
10 הבדלים בין כתיבה אקדמית־עיונית לכתיבה ספרותית
Photo by 2Photo Pots on Unsplash / Photo by Jamie Street on Unsplash בעריכה ספרותית אני נדרשת לא פעם להפנות את תשומת ליבם של המחברים לכך שהם כותבים סיפור, ולא ספר לימוד. כולנו יודעים שספרי עיון בכלל, ומאמרים אקדמיים בפרט, עלולים להיות משעממים ביותר, "פלצניים" – כך הגדירה זאת חברה שלי. כולנו בוודאי זוכרים את […]
יופמיזם ותקינות פוליטית
לפני הקריאה נא להשאיר את העלבון ואת הרגישות בצד. העיסוק בנושא זה מחייב שימוש במילים בוטות כדי להמחיש את המילים הנקיות. ועכשיו לפוסט עצמו: לשון נקייה (יופמיזם) היא ניסוח מעודן שבא להחליף מילים בוטות שאין רוצים לומר בפירוש. לפעמים השימוש נעשה כדי לא להעליב, לא לקלל או לא לומר מילים שיש עליהן טאבו. כאשר המניע […]
מה שאלת????? מה ששמעת!!!!!
סימן השאלה הוא סימן המחליף את הנקודה בסוף משפטי שאלה. סימן הקריאה מופיע במשפטי ציווי (לך מפה!) או במשפטי קריאה (איזה אסון!). פשוט ומובן מאליו, נכון? אם כך, מדוע רבים שוגים ו/או מגזימים בשימוש בסימנים אלה? פוסט זה בא לעשות קצת סדר בבלגן. סימני דפוס להבעת רגשות כיום נפוץ השימוש באמוג'ים להבעת רגשות בכתיבת הודעות […]
מה מניע את הדמויות שלנו?
על פיתוח דמויות אמינות חלק ג' בפוסט דמויות אמינות – זה כל הסיפור (על פיתוח דמויות אמינות חלק ב') כתבתי שלדמות סיפורית אמינה יש מטרה ומניע. מה שמניע אותנו, מניע גם את הדמויות שלנו. כל התנהגות אנושית נובעת מצורך מהותי כלשהו. אברהם מאסלו היה פסיכולוג שפיתח את תיאוריית הצרכים האנושיים כפירמידה, הקרויה על שמו. בבסיס […]
דמויות אמינות – זה כל הסיפור
על פיתוח דמויות אמינות / חלק ב אחד הקשיים של סופרים הוא פיתוח הדמויות בסיפור, דמויות שיהיו אנושיות, דמויות שהקורא יוכל להזדהות עימן, דמויות שלא בקלות יישכחו. לשם כך, יש לתאר את הדמויות לעומק, והכוונה איננה תיאור של צבע השיער והעיניים. לרוב, מאפיינים פיזיים – כגון צבע שיער ועיניים, גובה ומבנה גוף – הם חסרי […]
על חשיבותו של ניסוח שאינו משתמע לשתי פנים
האם האישה לא הייתה מספיק ברורה או שבעלה טיפש? אפשר להתווכח על כך… האם כדאי לנו להסתמך על תבונתם של הקוראים שלנו? לא כולם מבריקים, וגם אם כן – לא כולם מקדישים זמן להתעמק בכתוב. בימינו הקריאה מרפרפת, חפוזה, ולכן כתיבה חד־משמעית חשובה במיוחד. בתקופת לימודיי נתנה המורה משפט מגוחך להמחשת קיומם של משפטים דו־משמעיים, […]
